להקה שיודעת בדיוק איפה היא נמצאת: ציפי פישר ראתה את לונה בבארבי

luna-promo-2015-a

יש הופעות שמפתיעות אותך. לפעמים זו הפתעה במובן הרע, לפעמים זה במובן הטוב. ויש הופעות שבהן את מקבלת בדיוק מה שאת מצפה לו. בעולם שלנו, שמעריץ מוזיקאים הפכפכים עם הבלחות של גאונות, יש נטייה להוריד מחשיבותה של אמינות. וזה חבל, כי גם ליצירה שבאה מתוך מקצוענות שמייצרת רציפות ויציבות, מגיע את הקרדיט שלה. כי מקצוענות כזו הייתה נוכחת בהופעה של לונה- הופעה של קבוצת מוזיקאים שהצליחו לשדר רמה גבוהה מההתחלה ועד הסוף. השירים נשמעו טוב בדיוק כמו בגרסתן המוקלטת, הכל דפק כמו שעון, בלי שום נפילות מתח, כאשר מבחינת הסטליסט זה הלך מהשקט לרועש, כך שהאינטנסיביות הלכה והתגברה עד הסוף. זה אולי נשמע קצת משעמם וצפוי, אבל זה לא היה כך.

את החימום פתח כריסטופר פורפורה (Cheval Sombre) באופן מפתיע עם גיטרה אקוסטית בלבד, במהלך שטיפה הזכיר לי את החימום בשעתו של סאן טיילר ללואו. בניגוד לחומרים המוקלטים שלו להם הקשבתי, שמשלבים קצת אלקטרוניקה וגיטרה חשמלית, זה משך את הסאונד לכיוון של סינגר-סונגרייטר בסגנון של סיימון וגרפונקל (ולו רק בגלל קול הטנור הגבוה שלו), שזה לא מה שציפתי אליו בהופעה שהיא בעיקר רוקסטית. חל קצת שיפור מבחינת הקצב כשהוא ניגן שיר פולק מסורתי, בפריטה בלוזית משהו בסגנון ברט יאנש. בשיר Troubled Mind הצטרפו אליו דין וורהאם ובריטה פיליפס שעד אז התערבבו עם קהל המאזינים מקדימה משל היו אחד מהעמך, וניגנו ליווי מאוד עדין ברקע, דין על הגיטרה ובריטה על הבאס.

כשפורפורה ירד הצטרפו שאר חברי הלהקה, המתופף לי וור והגיטריסט הנוסף שון אידן. מה שבלט כבר משיר הפתיחה, היה הניחוחות שהייתה קיימת בין הנגנים. הם לא היו צריכים להוכיח לאף אחד שום דבר, והם קיימו דיאלוג מוזיקלי שהיה מחויך ורגוע. בחיים לא הייתי מנחשת שזה הרכב שחזר לנגן יחדיו לאחר הפסקה של עשור, מאחר וכזאת תחושה קיבלתי עד כה מהופעות חיות של הרכבים ותיקים שלא ממש הפסיקו לעבוד יחד, כמו פורטיסחרוף או יו לה טנגו. הם העלו הילוך בשיר Bewitched, אחרי שפתחו עם השיר Feelings מהאלבום הראשון, וניגנו עוד חמישה שירים, כולל Sideshow By the Seashore, שבמהלכו השתמש הגיטריסט שון אידן לא מעט בפדל האפקטים של הגיטרה. אחרי Bewitched הם ניגנו את Friendly Advice, מאותו אלבום.

במהלך ההופעה הצלחתי להבין יותר טוב למה בשעתו ה"וולווט אנדרגראונד" ביקשו מלונה לחמם אותם. יש משהו מן הפאסון הניו יורקי בדרך שבה וורהאם שר, מין קוליות זרוקה כזו של "לא ממש אכפת לי מכם". יש כמובן גם השפעה של האנדרגראונד במובן שהשירים מרירים-מתוקים: המנגינות מלודיות וקצת פופיות אבל המילים ציניות, כמו בשיר הנושא של האלבום Bewitched שהוא שיר אהבה לאישה שתמיד עצבנית, אבל איכשהו מכשפת אותו לחזור אליה תמיד: "All of a sudden, the girl of my dreams, She never asks, she always screams". השיר הזה, דרך אגב, בהחלט היה אחד מרגעי השיא של ההופעה.

אני מודה שכאשר דין וורהאם הודיע שהם עכשיו ישירו שירים של גלקסי 500, גם אצלי חלה קפיצה קטנה של שמחה שניכרה גם בקהל המריע, ולא רק בגלל ההוראה לסאונדמן להגביר את הריוורב. אין מה לעשות, שירים כמו Tugboat צובטים לי פינה נוסטלגית בלב, שהשירים של לונה לא מצליחים להגיע אליה. נחמד היה לראות שבניגוד לכמה מוזיקאים שפירקו הרכבים מיתולוגיים וביססו הרכב חדש, הוא לא מתעקש להשאיר את העבר מאחור ונותן לקהל להנות קצת מאותה נוסטלגיה. באותו שיר הזה חוזרת השורה בפזמון "ישנו מקום שהייתי רוצה להיות בו" – השירים של גלקסי הם של גבר צעיר, שעדיין מחפש את מקומו בעולם, קצת מגשש, בודק עניינים. לעומת זאת המקום בו וורהאם נמצא בו היום, ולמעשה גם של ההרכב בראשותו, הוא מקום של אדם שנמצא בדיוק איפה שהוא רוצה להיות בו. הייתה בהופעה תחושת בטחון עצמי, מהסוג שמפגין מוזיקאי בוגר שעושה את מה שהוא אוהב כבר הרבה זמן. בניגוד למילים המיזנתרופיות משהו של השירים שלו, וורהאם הפגין יכולת טובה לקיים קשר עם הקהל, כאשר הוא סיפק קטעי קישור בין השירים שכללו אנקדוטות על השירים, כמו למשל היגוגים על כך שהשיר Strange מבוסס על חווית לקיחת אסיד בזמן שהוא הלך לקניות ב"סבן אילבן" (שזה כמו האיי פי אם, הוא הסביר כדי שנבין).

כפי שאמרתי, ההופעה התקדמה בצורה שקידמה את השיא לקראת הסוף, וזה הגיע בביצוע של Moon Palace מהאלבום פנטהאוס, שבו בלט סולו הגיטרה של שון. את ההופעה הם סיימו בשני הדרנים, את האחרון שהיה קאבר ל-Sweet Child of Mine פספסתי כי נאלצתי לעזוב, אבל הגרסא שלהם ל-Indian Summer של Beat Happening נטפה דבש שמשי,שהזכיר למה בכל זאת הקיץ היא עונה כיפית. נקווה שלא נצטרך לחכות חמש שנים עד לפעם הבאה, שזאת כמות הזמן שלקח לארגן את הביקור הנוכחי (כלומר עוד בתקופה שוורהאם הופיע כסולואיסט או בדואו שלו עם אשתו), ושבביקור החוזר הם אולי יופיעו עם חומרים חדשים של ההרכב. תודה רבה להמון ווליום הפקות על עוד ערב מוצלח של הליין "תל אביב שוגייזרס", תמשיכו להפתיע בבחירות המוצלחות שלכם.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0