"שוות אלף מילים"- אלקנה כהן מציין שנתיים למותו של סטורם תורגרסון, מעצב העטיפות האגדי

שוות אלף מילים

שבע מאות מיטות מסודרות בשורות ישרות על חוף הים, חזיר מרחף בין ארובות של תחנת רוח, רגל מזדקרת מתוך מים, איש שוחה בתוך דיונת חול, פרה באחו, תחנות רוח כחולות על רקע כתום, שני אנשי עסקים לוחצים ידיים בעוד אחד מהם בוער, שני ראשי מתכת עצומים מתרוממים מעל שדה ירוק, ומעל הכל פריזמה שקופה וקרן אור שנשברת דרכה, על רקע שחור אטום.

את התמונות האלו, ואחרות, "זרק" סטורם ת'ורגרסון והסטודיו שלו "היפגנוסיס" במשך שנים אל המאזינים של פינק פלויד. ת'ורגרסון עבד עם פינק פלויד לאורך רוב הקריירה שלו, אך גם עם לד זפלין, ג'נסיס, יס, אלאן פארסונס פרוג'קט, פיטר גבריאל, סטיב מילר בנד, סקורפיונס, הקרנבריז, מיוז ועוד. תיק העבודות שלו כולל מאות עטיפות אלבומים, סינגלים, פוסטרים וקליפים מוזיקליים, שאין שום סיכוי לסקור אותם במסגרת הרשימה הזו.

storm002(תצוגה חלקית)

בכל זאת ננסה.

קשה לדבר על קו אחיד שעובר לאורך יצירותיו של ת'ורגרסטון לאורך השנים. הוא היה אמן מגוון, צלם מחונן ובעל חוש דמיון מפותח. בכל זאת אפשר לראות בכל עבודותיו, ובמיוחד באלו שיצר בשביל פינק פלויד ובאלו שיצר בשנים האחרונות, ניסיון לספר את את הסיפור שמאחורי הקלעים, "להפוך את הסאב טקסט לטקסט". בהרבה מהן יש משהו טורד מנוחה וחסר שקט. כך למשל בעטיפה של "Absolution" (מיוז), בה נראית דמות אוחזת במסכת אב"כ ונסתכלת אל עבר השמיים, מהם צונחות (כך מרמזות לנו הצלליות) דמויות של נשים.

tumblr_m460jppMHX1qj7ry5o1_1280

כך בעטיפה של האלבום הראשון של אודיוסלייב: להבה ענקית, אך מלאכותית וקפואה, על רקע אדמה דמיונית, ומולה עומד איש המתגמד אל מול האש. אך זו לא אש באמת, ואין אפשרות להתמודד איתה.

Audioslave_by_VictorA

בעבודה בשביל מארס וולטה, ת'ורגרסטון הציב שני נהגים זה מול זה, שניהם בעיניים מכוסות. כמוהם כאיש העסקים חסר הפנים מהעטיפה הפנימית של "Wish You Were Here". בעבודה נוספת בשביל מיוז, "Uprising", דובים שתולים באדמה ההופכת את נסיון ההתקוממות שלהם למשהו שבין כישלון מהדהד לסיוט מצמרר, רעיון שחוזר גם בעטיפת אלבום של "Slow Earth"– חוסר היכולת להשתחרר מקורי העכביש של המציאות.

81kn7TYmHAL._SL1500_(מארס וולטה)

ללא מילים.

החופש היצירתי שקיבל ת'ורגרסון מחברי פינק פלויד (חלקם היו חברי ילדות שלו) איפשר לו לא רק להשתמש באימג'ים תלושים מן המציאות, אלא גם להסתפק בהם, בלי להוסיף שום כיתוב על העטיפה- לא של שם הלהקה ולא של שם האלבום. אמנם אנשי חברות התקליטים הזדעזעו מהצעד, אך ת'ורגרסון הוכיח שביכולתו לספר סיפור עוצמתי בסמלים בלבד, בלי להזדקק לאף מילה.

amomentarylapseofreason

הפריזמה של "Dark Side Of The Moon" היא אולי ההישג הכי גדול בהיסטוריה של עיצוב האלבומים: מעטים האנשים שלא מכירים את הסמל, רבים יודעים לקשר אותו למוזיקה וגם ללהקה, גם אם הם לא מכירים שיר אחד מתוך האלבום, אבל היא לא עומדת לבד. במכלול היצירה של סטורם ת'ורגרסון יש עוד הרבה פנינים נפלאות כאלו.

Pink_Floyd_-_Dark_side_of_the_moon

אפשר לראות הרבה מהעבודות של תורגרסון (לא את כולן) כאן
.
מומלף לקרוא עוד על עטיפות האלבומים של פינק פלויד בספר "לשבור את החומה", בהוצאת רסלינג, ואצל ניק מייסון- "Inside Out".

תגובות

וורדפרס: 0
  • comment-avatar

    […] לחזור לרוק עם גיטריסט נוסף ועם עטיפת אלבום שעיצב סטורם ת'ורגרסון, חזרה כמה פעמים ללב המיינסטרים עם שירים כמו "מחר אני […]

  • DISQUS: 0