"בין בתי המקדש"- אלקנה כהן על "Houses of the Holy" של לד זפלין

בגיל 13 היכרתי את לד זפלין ובגיל 15 שמעתי לראשונה את הדבר הזה: צליל קלידים שלא ידעתי שאפשר לייצר, ריף פשוט ומכשף של גיטרה מלוכלכת, שירה שמתחילה באמצע השיר ונשמעת כאילו היא באה ממקום אחר בכלל. לא ידעתי איך לאכול את הדבר הזה, אבל לא רציתי להפסיק לשמוע אותו. זה לא היה דומה או קשור ל-"Immigrant Song" ,"Black Dog" או "Stairway to Heaven", אבל זה היה יפהפה ורציתי שזה ימשך עוד ועוד. וזה באמת די ארוך. ההתרחקות של לד זפלין מהשפעות הבלוז שליוו אותה מאז היווסדה ועד הרגע הזה, היא מה שאיפשרה את היצירה של האלבום המדהים הזה, שחוגג היום 42 שנים לצאתו: Houses of the Holy.

זמן לרקוד:

Crazy ways are evident, In the way that you're wearing your clothes"
"Sippin" booze is precedent as the evening starts to glow.

השורות שלמעלה, מתוך Dancing Days, הן הכל חוץ מבלוז. זה בדיוק מה שלד זפלין ניסתה לבטא באלבומה החמישי Houses of the Holy.

Laurance Ratner

לד זפלין IV הוא אחד האלבומים המצליחים ביותר בהיסטוריה של המאה העשרים. הוא כולל בתוכו להיטים כמו "Black Dog" ,"RockN'Roll" וכמובן "Stairway To Heaven"- קלאסיקת רוק/ בלוז שקשה לחיות בעולם הזה ולא להכיר.

ובצילו של האלבום המכונן ההוא ישבו חברי לד זפלין להקליט את אלבומם החמישי "houses of The Holy". הדרך היחידה להקליט אלבום חדש אחרי ההצלחה המיתולוגית של IV היא "לחשב מסלול מחדש" ולעשות הכל שונה מן היסוד. וזה בדיוק מה שלד זפלין עשתה.

maxresdefault

כבר מהשיר הראשון "The Song Remains The Same", אפשר להרגיש שלא מדובר בריפי הבלוז שאפיינו את ארבעת האלבומים הראשונים. זוהי מסיבת רוק פסיכדלית מלאת השפעות מזרחיות, נשמה והומור. הכיף ממשיך בבלדה הביטלסית "Rain Song", שמבוססת לא על סולואים וירטואוזיים של גיטרה, אלא על עיבוד המיתרים של ג'ון פול ג'ונס, השיר הבא "Over the Hills" מזכיר כבר קאונטרי ואולי אפילו בלו גראס, בעוד ש"The Crounge" הוא כבר ממש Fאנק מדטרויט עם טוויסט לונדוני.

השיר שמוזכר בכותרת, "Dancing Days" הוא בעיני פנינה אמיתית: בלי סולואים, אבל עם שלוש שכבות של גיטרות סלייד אחת על השניה, זה לא בלוז, לא בדיוק רוקנ'רול. מאוד פופי וקופצני, מאוד לא מתיימר להגיד משהו עמוק, אלא כיף קיצי טהור. והתענוג ממשיך עם הרגאיי של D'Yer Mak'er, No Quarter ו-The Ocean.

אוקיינוס:

Houses of The Holy מסתיים בקטע רוק כבד "מסורתי", שמוציא מרוברט פלאנט את כל מה שהוא יודע, אבל חסר בו דבר אחד חשוב: שיר נושא.
באלבום אין רצועת נושא, והשיר הנושא את שם האלבום הזה יצא רק באלבום הבא של הלהקה. מדוע? ללד זפלין הפתרונים, אבל זה שיר מצויין.

gkazpa4y.bz2

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0