"מנחמם של הבודדים" – 7 שנים ל-'Consolers of the Lonely' של ה-Raconteurs

278852_10150264950333895_15651303894_7279966_4203993_o

כמה עובדות: שמו של האלבום מגיע מתחריט על צדו של סניף הדואר הראשי בוושינגטון די.סי. שנכתב ע"י הנשיא החשוב בתולדות הרווארד ובן דודו של ט.ס. אליוט, צ'רלס וילאם אליוט. הלהקה מורכבת מארבעה מוזיקאים שמנגנים גם בלהקות אחרות או לבד (חלקם גם אחד עם השני בלהקות האלה) ואחד מחברי הלהקה הוא ג'ק וויט. מה שגרם לי לגלות אותו.
את וויט שומעים גם בשירים בהם בנסון שר. הפרפקציוניזם והסאונד היחודי שלו מורגשים מאד ובעיני הופכות אותו לאלבום מעולה. אבל מעבר לדברים האלה והעובדה הבולטת בו לדעתי, היא שהאלבום כיפי לשמיעה. בעיקר כי זה נשמע שחברי הלהקה נהנים לנגן יחד ודבר כזה מיד מזהים.

את השמיעה הראשונה של האלבום, ועוד רבות אחריה, עשיתי בעבודה בחברת אבטחה בזמן הלימודים. התפקיד דרש שעות רבות מאחורי ההגה בשעות הלילה המאוחרות והבוקר המוקדמות. הכבישים ריקים וה-Creative Zen (נגן mp3 למי שלא זוכר שהיו כאלה עד לא מזמן) שלי מלא במוסיקה. האלבום הזה היה התאמה מושלמת. אחד הגורמים הבולטים שהפכו אותו לכזה היא העובדה שהשירים מגוונים. גם רועשים וקצביים כמו "Salute Your Solution" ו-"Five on Five"-

וגם בלדות שקטות עם פסנתר משוגע בסוף-

כפי שוויט נוהג בהרבה מאלבומיו יש כאן גם קאבר אחד. בניגוד לשאר השירים באלבום אותם כתבו וויט ובנסון, "Rich Kid Blues" נכתב ע"י טרי ריד. טרי הוא מוזיקאי בריטי שבכמה החלטות קריירה לא חכמות במיוחד או חוסר מזל, החמיץ את ההזדמנות להיות חלק מההיסטוריה של הרוק. הוצעו לו (בשתי הזדמנויות שונות) את תפקידי הסולן גם בלד זפלין, לקראת סופם של היארדבירדס, וגם בדיפ פרפל. אך הוא סרב.

באחד הסינגלים ששוחררו מהאלבום – "Many Shades of Black", השיר מופיע פעמיים. בפעם השנייה הלהקה מבצעת את השיר בדיוק אותו הדבר, רק שבמקום בנסון בתור סולן, מתחילה לשיר אדל (הביצוע גם נכלל במהדורת דה-לוקס של אלבומה 19) שלוקחת אותו למקום קצת אחר.

השיר האחרון, "Carolina Drama", הוא הארוך באלבום, שרוב שיריו לא עוברים את ה-4 דקות וחצי. הוא גם שונה מכל שאר השירים ומספר סיפור על משפחה בקרולינה הדרומית ועל דרמה גדולה שהתרחשה בביתם שהסתיימה במותו של החבר של האמא, ומשאירה אותנו עם קצוות פתוחים. הסיפור מסופר בקצב הולך ומתגבר ולדעתי הוא אחד השירים הטובים ביותר באלבום.

אני די מקנא במי שלא מכיר את האלבום, וממליץ למהר ולהאזין לו. במחשבה שנייה, גם למי שמכיר הייתי ממליץ לשמוע אותו שוב. מצאתי שכל פעם שאחד מהשירים של האלבום עולים לי בשאפל, אני מרים את הווליום. תנסו, לא תתחרטו!

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0