השבוע אנחנו מציינים שני אירועים היסטוריים חשובים. 35 שנים לפטירתו של צ'ארלס מינגוס ויומולדת 47 לדייב מת'יוס. בתקופות שונות שניהם לימדו אותי מוזיקה מה היא.
האלבום "Crash" של דייב מת'יוס ולהקתו היה האלבום הראשון אי פעם ששמעתי בצורה מלאה. אז, לפני יותר מעשר שנים, האוזן שלי הייתה צריכה לסבול את חוסר הסבלנות המשווע שלי, התוצאה הייתה קליקים רבים על כפתור הנקסט במערכת וחוסר יכולת להאזין לדבר אחד במשך יותר משני שירים. ככה שמעתי גם את האלבום הזה, שיר ראשון, חמישי, לפני אחרון והכל חוזר חלילה.
לא זכורה לי הסיבה אבל יום אחד התעצלתי לקום למערכת (כנראה משהו מרגש שקרה לי ב-GTA2) והשיר הראשון נגמר ולאחריו הפלא ופלא התחיל השני, העולם לא נמוג והסירנות לא קראו למלחמה. במקום זה, הקסם של השיר השני המשיך בצורה נפלאה את האנרגיות של שיר הפתיחה ומאז זה לא עצר. ככה שמעתי ברקע אלבום שלם שלא מועד לרגע, תמיד מודע למה בא לפניו ותמיד מכוון לרגע הבא.
בהמשך הבנתי יותר טוב שאלבום זה חובא בתוכו השפעות מכל הספקטרום המוזיקלי שהכרתי, רוק Fאנקי, ג'אז, גרוב והרשימה נמשכת. מקלחת של צלילים מגובשים עם הפקה משובחת של סטיב ליליוויט; ללא ספק להקה שהתעלתה על האלבום הראשון שלה ומאז לא הפסיקה לספק את מעריציה.
לצערנו, ולצער חלק גדול מהעולם, הלהקה לא יוצאת כמעט מגבולות ארה"ב (שם הם תמיד מתברגים בראש המרוויחים הגדולים מבחינת מכירות כרטיסים להופעות), אבל משחררת המון בוטלגים חוקיים ובאיכות גבוהה.
את מינגוס הכרתי מאוחר יותר, כשהתחלתי להתעניין בג'אז הוא היה השם הראשון שזרקו לי. קונרטה בסיסט משובח שנחשב לאחד מעמודי התווך של הג'אז המודרני. משהו בזרימה הטבעית של המוזיקה שלו ובגיוון משך אותי וייחד אותו מדברים אחרים שנתקלתי בהם. מהר מאוד קניתי את היצירה הנפלאה (אך הקשה להגייה) שלו- "Pithecanthropus Erectus". יצירה שלמה בארבעה חלקים שנמשכים קצת יותר משלושים וחמש דקות. מסע קסום בארץ המוזיקה החופשית.
#41 מייצג מבחינתי שילוב מושלם של שני המוזכרים למעלה, משהו נפלא שנוצר מתוך משהו נפלא אחר. סינתזה בצורה הטובה ביותר שלה.
COMMENTS