מראה מראה שעל הקיר, מי הכי מוזר בעיר? תום יוגב על ההופעה של בוב לוג בצוללת

מהרגע שבוב לוג השלישי עלה על הבמה בצוללת, ידעתי שאתחרט על כך שהתנדבתי לכתוב ביקורת על ההופעה. ולא כי חס ושלום היא לא הייתה טובה, זו אחת ההופעות המלבבות שנכחתי בהן. פשוט כי ניסיון לכתוב ביקורת רציונלית ומכובדת על בוב לוג השלישי משולה לניסיון לערוך ניתוח לב פתוח בתוך קרקס.

אז מה הכיל הקרקס של בוב?

מבחינה מוזיקלית, בוב לוג השלישי הוא מה שנקרא בעגה המקצועית “One Man Band”. הוא חטיבת הקצב, הגיטריסט, הזמר והמנחה של הערב. הוא מנגן בלוז חשמלי מלוכלך, מהיר כל כך שהאוזן מתקשה לעקוב, בחלקו רק אינסטרומנטלי ובחלקו הוא שר, אך אין לדעת מה הוא שר. למה, אתם שואלים?

ובכן, אולי זה קשור לכך שבוב עלה לבמה כשלראשו קסדת אופנוע, שאליה מחוברת שפורפרת טלפון ישנה, ולא הסיר אותן כל הערב. בחיי שלרגע חשבתי שהוא גם ישתה בירה דרכן אבל הוא רק סובב את גבו לקהל, וביקש בנימוס שנדמיין שהוא מאחורי הקלעים. ואם זה לא מוזר מספיק, כל העסק לווה גם בחליפה שחורה מנצנצת – צביקה פיק סטייל. המבנה המשונה שעל ראשו הפך את כל מה שיצא לו מהגרון למחוספס ומלוכלך, עד כדי כך שהיה קשה להבחין במילים של השירים. אבל היי, לא באנו כדי להתפייט!

אה כן, הייתה גם סירת גומי מתנפחת על הבמה. גם אני חשדתי, אבל במהלך ההופעה התברר שהוא רק משכיב בה את הגיטרה.

10799790_10202696830092030_1506128794_n
צילום: גאיה ס.טרטל

האנרגיות בהופעה היו מטורפות. בוב לוג השלישי היה כל כך מהיר, כל כך מופרע, כל כך שמח, שאי אפשר היה להשאר אדישים לכך. מה שהפך את ההופעה הזו מגימיק להצלחה מסחררת היה בדיוק זה: כמו כל בלוזאי אמיתי, היה ניכר שהוא פשוט נהנה מכל שניה על הבמה. בסוף כל שיר הוא קפץ מהכיסא וצעק “Yeah!! Thank You!!” וגם אנחנו קפצנו והרענו לו, הבחור המוזר מאריזונה שהגיע לעשות לירושלים קצת טוב על הנשמה.
כמובן, מה שעוד הוציא את ההופעה מתחום הגימיק אל תחום ההברקה היה השליטה הפנומנלית שלו בגיטרה. אל תתנו לחזות הביזארית להטעות אתכם: בוב לוג השלישי הוא גיטריסט מצוין וה- One-Man-Band לגמרי מחזיק מים מבחינה מוזיקלית.

DO YOU WANT TO GET WEIRDER??

שאל אותנו בוב לוג השלישי אחרי כמה שירים. ואנחנו רצינו. ועל כן נשלפה חבילת בלונים מהקייס של הגיטרה, והבלונים נופחו על ידי הקהל, ופוצצו אחד אחד על ידי בוב לוג לקצב השיר (וכשהוא לא השתלט על כולם- גם על ידי שני מתנדבים נמרצים מהקהל). ולא יכולתי שלא לשמוח איך הבחור המוזר מאריזונה לקח את הפוסט טראומה הישראלית למודת הפיצוצים ועשה ממנה קרקס.

10751562_10202696830052029_1507043783_n
צילום: גאיה ס.טרטל

כשהתבשרנו שבוב לוג השלישי יגיע לארצנו והתחלתי לחקור עליו קצת, השמחה על הופעת בלוז משובחת באופק נמהלה בחשש מסוים: כמעט כל תיאור של הופעה שלו כלל קטע שבו בוב מעלה שתי נשים מהקהל ומקפיץ אותן על ברכיו לקול מצהלות הקהל. ומכיוון שאני אישית לעולם לא הייתי משתפת פעולה עם משהו כזה, תהיתי איך הגימיק יתקבל במדינתנו (ובייחוד בבירתנו), השמרנית משהו. אבל אל חשש- גם לירושלים נמצא פתרון! ולכן כשבוב הזמין מתנדבות מהקהל לעלות לבמה, נמצא מתנדב אמיץ אחד שבלי להתבלבל ישב על ברכו במשך כל השיר, תוך שהוא זוכה לתשואות מבוב נוסח "You beautiful lady!”

מחוגי השעון התקדמו, הברמנים פיהקו, והקרקס של בוב לוג השלישי החל להתכנס לקראת סיום. אבל בוב הוא לא האדם שיסיים הופעה בשיר מוצלח אחרון ושגרתי. הוא אמנם התחיל על הבמה, אבל מיהר לקפוץ עם הגיטרה לקהל, ואז החל לשוטט בחדר כששובל מעריצים משתרך אחריו – החלילן מהמלין סטייל. הוא יצא מהאולם אל אזור הבר, משם לכניסה, ואז ממש לרחוב – בחור עם קסדה ושפורפרת טלפון וגיטרה, תוך שהסאונדמנים שואלים בייאוש מאחור "מה הוא עושה לנו??"

10805481_10202696830012028_1892031708_n
צילום: גאיה ס.טרטל

הקרקס נכנס לחדר האומנים, אבל יצא מהר חזרה להדרן. השיר הראשון היה להגדרתו "השיר המהיר ביותר בעולם" – וירטואוז על הגיטרה כבר אמרנו? ואז לבקשת הקהל המשולהב נוגן השיר האחרון והידוע לשמצה ביותר – Boob Scotch. אני לא אפרט על משמעות השיר מטעמי צניעות ופמיניזם- וויקיפדיה יכולה לסייע לכם בנושא, אבל הקריאה של אחד האנשים בקהל “Hey- that’s illegal in Jerusalem” יכולה לעזור לכם להבין מה בדיוק הלך שם.

אולי שמתם לב שלמעט הפסקה האחרונה, לא דיברנו פה בכלל על שירים ספציפיים. ההסבר לכך טמון לדעתי במשהו שאמר בוב לוג בעצמו במהלך ההופעה על אחד השירים שלו- "אני לא בטוח שזה בכלל שיר". אם לשאול מבוב, אני לא בטוחה שהיו שם בכלל שירים, אבל אני בטוחה בהחלט שהמוזיקה הבסיסית, הקצבית והמלוכלכת הזו הייתה בלוז. ובעיקר, אני בטוחה שמה-שזה-לא-היה שהתרחש שם בצוללת, היה כיף לא נורמלי.

פרגונים אחרונים לסיום:
מופע החימום היה לא אחר מאשר One-Man-Band מקומי משלנו- הלא הוא דני דורצ'ין הכביר. דורצ'ין הוא מוזיקאי מעולה ובלוזאי אמיתי, מהזן הצנוע (והנדיר) שלהם, שמצליח להחזיק בעצמו הופעה של גיטרה-תופים-מפוחית ושירה. יש לו אלבום טרי טרי ומומלץ בחום לשים עליו יד (ואוזן).

ואי אפשר בלי לציין את Nobody’s Fault Production שמצליחים פעם אחר פעם להביא הופעות בלוז משובחות גם לפינתנו הנידחת על פני הגלובוס. אם עוד לא יצא לכם להיות בהופעה כזו- תעשו לעצמכם טובה ענקית ותקנו כרטיס להופעה הבאה (Jerron 'Blind Boy' Paxton בדצמבר)!

תגובות

וורדפרס: 1
  • comment-avatar

    אם גם אני אעשה חיקוי של הרזידנטס, אקבל כתבה באותו היקף?

  • DISQUS: 0