ציפי פישר על רונה קינן בבית אבי חי – נקודת תרבות/ יעקב אורלנד

רונה קינן בבית אבי חי – נקודת תרבות/ יעקב אורלנד

ציפי: לפני כחמש – שש שנים הזדמן לי לשאול את רונה קינן שאלה שהציקה לי זמן מה לגבי המוזיקה שלה. בשאלתי ציינתי שקראתי שהיא הכי אוהבת את פי ג'יי הארווי, ולמה אי אפשר ממש לראות את זה במוזיקה שלה. היא הודתה שאכן, היא לא מסוגלת לצעקה הזו, שהסגנון שלה הרבה יותר מרוסן. ולמה זה כל כך הציק לי? כי תמיד חשתי שקינן אמורה להיות אחת היוצרות האהובות עלי, כי היא אינטליגנטית, מוכשרת ובעלת חן, אבל משהו שם מתפספס. בגלל אותו ריסון, הצורך הפרפקציוניסטי לשליטה, שגרם לי להרגיש כאילו היא נמנעת מלתת לרגש להתפרץ מבעד למוזיקה.

maxresdefault

למרות המטען הזה שיש לי לגביה, הלכתי למופע שלה. הלכתי כי אני מגלה לעיתים קרובות שבהופעה יש ערך מוסף שלא תמיד שומעים בגרסת הסטודיו. את עידן רייכל, למשל, למדתי להעריך כשהוא מגמג'ם עם להקתו, מה שבעיני הרבה יותר מוצלח מהשירים שהוא מוציא לרדיו. שנית כל, אני חושבת שקינן היא זמרת שמתאימה במיוחד לסדרה זו של מחווה למשוררים העבריים. יש בה איכות של ישראל הישנה והטובה, והאמת היא שדי הסתקרנתי לראות מה יצא מהחיבור הזה.

ביצוע ל"מיהו המיילל ברוח":

התובנה הראשונה שאני לוקחת איתי היא שזו הייתה אחת ההופעות היותר מקצועיות שיצא לי להיות בהן. בתחילה קצת חששתי כשראיתי שזו רק רונה והגיטריסט שלה, ערן וייץ, אבל האמת היא שהיא מוזיקאית מספיק טובה להחזיק הופעה גם כשהיא מופיעה סולו. יתרה מזאת, היא זמרת מספיק טובה כדי לרתק את הקהל בביצוע א-קפלה בהדרן של "שחקי שחקי". מאז הפגישה הראשונה שלנו משהו בה קצת השתחרר לטובה, משהו הפך בשל יותר, ואני הרגשתי שאני צופה באמנית בשיא כוחה. הדיאלוגים בין הגיטרות- שלה והמלווה- גם הם היו מקסימים.

למרות זאת יש לציין שבשירים הקצביים יותר, כמו 'My Prison By The Sea' כן קצת הורגש החיסרון של הלהקה המגבה. אני אישית מעדיפה את גירסאת האלבום מהגרסא של ההופעה בה נכחתי.

דבר נוסף שהתחדד לי בהופעה הוא שהשיר "עיניים זרות" פשוט נמצא בליגה משלו. לא סתם הוא קיבל את מירב מחיאות הכפיים. יש לשיר הזה איכות מצמררת, של אמת רגשית הגורם לו לעבוד יותר טוב מכל שיר אחר שלה.

עיניים זרות:

לגבי החיבור של קינן לאורלנד – ראשית אתוודה שאיני מכירה את אורלנד היטב, אבל הרושם שלי הוא שקינן מתחברת למלנכוליה שלו, לצד האפל יחסית שמסתתר בסאבטקסט של היצירה שלו. מה שבעיני היה יפה במיוחד הוא כיצד החיבור של קינן לאורלנד הביא יחדיו שני קהלים שבדרך כלל לא חולקים בו זמנית את אותו מרחב, והוא קהל הצעירים וקהל ה-50+. הצעירים באו בשביל "עיניים זרות", המבוגרים בשביל "מיהו המיילל", ושניהם יצאו מרוצים. שניהם גם למדו משהו על מוזיקה פחות מוכרת להם, וניתן היה לשמוע את ההנאה המופתעת בקולו של גבר הלוחש לאשתו "זה דווקא שיר טוב" כשקינן שרה את "לחיות נכון", או את הברק הנוצץ בעיניה של נערה כשקינן שרה קאבר לשיר נידח יחסית של שושנה דמארי.

לסיכום- זו הייתה הופעה מוצלחת, שהצליחה לרוב לשחק על היתרונות של קינן. אם אתם מהמרכז ומרגישם מבואסים שפספסתם, אז ציפור קטנה מההפקה לחשה לי שבקרוב הסדרה נקודת תרבות תוצג גם בתל אביב.

רק אציין משהו לסיום- הופעה זו התרחשה זמן קצר לאחר שהופעה של קינן בתל אביב בוטלה בגלל איומים מהימין הקיצוני. המאורע העיב על ההכנות לערב, כפי שניתן לראות מהאיוונט בפייסבוק. אני גאה שלמרות הכל, ההופעה התרחשה כסדרה ואף הייתה מלאה (גם כי היא הייתה בחינם, אבל לא רק). דווקא בירושלים, עיר הידועה בקיצוניות שלה, אנשים באו להפגין תמיכה בסובלנות. ובימים טרופים אלה, זה לא דבר של מה בכך.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0