תומר על ההופעה של הפרודיג'י בישראל

תומר:
לפני כמה ימים שאל אותי חבר מה כל כך מרגש בהופעות חיות, ולמה לעזאזל לבזבז(דעתי האישית היא שזו השקעה יותר מבזבוז, אבל נזרום) כל כך הרבה כסף בשביל שעתיים-שלוש של הופעה.
ובכן, בשביל באמת לדעת צריך להיות. ובשביל לבחון באמת ולעומק את שאלתו, שהגיעה במקרה כמה ימים לפני הופעתם של ה-Prodigy, אנסה לתאר את הדברים האלה, הרגשות האלה והשחרור האמיתי שאפשר למצוא רק בהופעות חיות.
אז בהצלחה…

10439516_10152036210207282_1249117555_n

יש כמה שלבים, הרבה לפני ההופעה עצמה, שמתחילים את ההתרגשות שקיימת רק שם. בין עשרות אלפי אנשים שבאו רק בשביל דבר אחד – לשמוע את המוזיקה שהם אוהבים.
שלב ראשון – קניית הכרטיס. זהו. אתה שם (כמובן במידה שאלה מבית ואלה שמחוץ לא ישלחו מכתב נאצה שדורש לא להופיע בפני הקהל "הציוני הכובש"). סוג של הקלה וציפייה מיוחדת.
ואז הכרטיס מגיע בדואר. מונח אצלך יפה ביד, זוהר ומושך, וגורם לי להרגיש כמו צ'ארלי וכרטיס הזהב. עכשיו זה אפילו יותר ודאי, וזה קורה אוטוטו.
ואז מגיע יום ההופעה. בדרך כלל זה יהיה יום חופש, בעיקר כדי לשמוע עוד קצת מאותה להקה שהולכת לענג אותי. מנחש את הליין-אפ עם עצמי ומתפלל לשירים ספציפיים שאני פשוט חייב לשמוע. ועם ה-Prodigy זה גם קרה. וזה לא אכזב!

אל תצפו ממני לתת לכם את סדר השירים המדויק, עם מה הם התחילו ועם איזה שיר הם חזרו להדרן. לא הייתי הכי צלול, אבל הייתי הכי חד שיש. הרגשתי כל צליל, כבר מהחימום המעולה של המפיקדי.ג'יי האנגלי "Feed Me" ידעתי שהערב הזה הולך למקום טוב.
פרודיג'י זה אנרגיות. זה צלילים שגורמים לי להרגיש כמו המבוגרים מעוררי הקנאה שגדלו בסיקסטיז ומאז חושבים שהמוזיקה היא רק שלהם, פרודיג'י זה גיל 14-15-16 המושלמים, פרודיג'י זה לחכות כל הלילה כדי לשמוע את "Smack My Bitch Up" ב-MTV, פרודיג'י זה מור"קים על תורים של אנשים באמצע הלילה רק כדי לקנות את "Fat of the Land", פרודיג'י הם הגיבורים של שנות התשעים היפות שהפכו ותמיד ישארו הגיבורים שלי.

במשך כמעט שעתיים "הכריחו" אותי החברה האנגלים להזיז כל איבר בגוף, ולא רק אותי. עשרת אלפים אנשים, כולם חברים לשעתיים הקרובות וכולם באותן אנרגיות חייתיות. כולם מבינים את העוצמה שעומדת מולם, וכולם מעריכים את גודל המעמד. מעמד הר סיני.
גני התערוכה זה המקום המושלם (בארץ) ללהקה שכזו. חצי הופעה חצי מסיבה החזירו את המתחם שני עשורים אחורה וסיפקו לי את הרייב המושלם והמשחרר שכל כך הייתי צריך.
והקהל… איזה קהל מעניין. מה לא היה שם? קעקועים בכל המקומות, הגדלים והצבעים. תסרוקות מרהיבות, אנשים יפים ואושר שאפשר לספוג רק כשהאורות מהבמה עושים סקס סוער עם המוזיקה. מושלם.

אמנים שבאים מח"ול אוהבים את ישראל. ובמיוחד את תל אביב. תכלס, חוץ מגופת בוב דילן שהגיע "להופיע", הופעה שנהנתי בה מאוד אגב אבל פלירטוטים לא היו שם, אני לא זוכר הופעה אחת שבה האמןלהקה לא פלירטטו עם הקהל, באמת אהבו והעריכו, ולא מעט חזרו להופעה שניה ושלישית. תגידו מה שאתם רוצים על העם שלנו, אבל לשמוע מוזיקה הם יודעים, אוהבים ומעריכים. אז אוטוטו הסטונס ואז ניל יאנג ואם מישהו מכם יסכים גם לדאוג לי לאוכל אז עוד כמה וכמה להקות.
שיהיה קיץ לוהט לכולנו!

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: