שלא יגמר לי היער- חוויות מפסטיבל יערות מנשה

"שלא יגמר לי היער"

יובל: כבר מהחניה אפשר היה להרגיש את הטירוף, כולם פורקים מטענים מהמכוניות, גיטרות, אוהלים, אוכל, כיסאות, משאירים ברכב את כל האנרגיות של העיר והיום יום ועולים לתוך היער, היער שיהיה הנוף המדהים והמקום שירכז בתוכו חוויות רבות, מוזיקה מדהימה, וחופש טהור, יער שלא נרצה שיגמר.

https://lh4.googleusercontent.com/-f5GboRa302o/UUgMV5BDyuI/AAAAAAAAE3w/HZ3tovhAqCI/s898/yaarot+by+ira+khait.jpg

כשהגענו ועמדנו עם תוכניית ההופעות לראשונה לא בדיוק ידענו לאן ללכת, ארבע במות שמרכזות עליהן את כל מה שבוער בך לראות ואת כל מה שאתה מת להכיר לראשונה, אז אחרי שבניית האוהלים מאחורינו וצמידי הכניסה על היד התגלגלנו לראות את הקולקטיב בבמה המרכזית, בין העצים שעומדים בינינו לבין הבמה אפשר כבר לראות ולהרגיש את תחילת הטירוף, הם היו מעולים, הקולקטיב הכניסו אותנו לפסטיבל ברגל ימין, העניקו לנו אוירה מדהימה להצטרף אליה.


(הוידאו לקוח מהופעה משותפת שלהם בפסטיבל ישראל)

אחרי הבירה הראשונה, כשאנחנו איתם לגמרי, הזמינו הקולקטיב את שלומי שבן לבמה, המפגש שלהם ויצירת האלבום החדש של שבן במשותף מפרה את שניהם, ההרכב מקבל באמצע ההופעה פתאום סולן חדש ומהפנט, ואילו שבן יכול פתאום להרשות לעצמו לקום קצת מהפסנתר ולהיות יותר חופשי, ההופעה עם שבן הייתה מדהימה והשירים שבוצעו בה היו מושלמים, הקולקטיב המשיכו קצת לבד אחרי ששבן ירד והרימו אותנו חזק לקראת הדבר הבא.

הלכנו לכיוון האוהל כדי לגנוב משהו לאכול וכדי לפגוש את החברות החדשות שלנו שיהיו ממש באוהל הסמוך, התחלנו להתארגן לקראת המשך הערב שלפי התוכנייה יהיה בגוון צועני.

שנטל על הבמה, למרות שהגיע לבד רק כדי לעשות דיי ג'י סט וללא הרכבו הקבוע, כל כך התרגשנו שהוא כאן. כבר מהפתיחה שנטל מרים את כולם באויר, אין אחד שלא זז לצלילי הגרוב הבלקני שלו, ואנחנו שמכירים אותו כבר די הרבה זמן לא מאמינים שהוא הדי ג'יי שלנו למסיבת היער הערב. הבירות זורמות, שנטל מעיף, אנשים מדהימים סביבי ואין דבר שיכול להשתבש, שנטל מסיים מסיבה מדהימה וכולם מתפזרים, אנחנו חזרנו לכיוון האוהל אחרי סיבוב קל בין שאר הבמות, פגשנו חברים, ניגנו, שתינו, הקאנו, וסיימנו את היום הראשון ביער.

ליום השני היה קשה לנו להתעורר, האלכוהול מהלילה לפני היה כמו משקולת על הראש. יצאנו מהאוהל אחרי שינה קצרה מאוד, התיישבנו בחוץ, ניסינו להרים את עצמנו אבל זאת הייתה משימה קשה, החברות יצאו לסיבוב אחרי ארוחת בוקר ואנחנו פשוט לא הצלחנו לקום. השמש הנעימה והעייפות הגדולה גרמו לנו לחזור לישון קצת, הרגשנו שאנחנו מפספסים הופעות אבל היינו חייבים את זה כדי להמשיך את היום, וככה יצא שבערך ב12, שעת צהרים, הצטרפנו להוטל חליג'י בבמה המרכזית. גרוב, ערבית, אתנית, רגאיי והמון כלים גרמו לי ללכת לעמדת מכירת הדיסקים ולגלות שאין אלבום להוטל חליג'י, כמה חבל, והם ללא ספק הגילוי הראשון שלנו מהפסטיבל, שיביא איתו עוד המון כמו בינת אל פאנק שעלו ממש אחריהם ועשו לנו חפלת גרוב תימני מתובל בפאנק.

הם ללא ספק היו הדיבור החם של היום, בינת אל פאנק גרמו לנו להתעורר סופית ולא יכולנו להפסיק לרקוד למרות החום והעייפות, הם היו מעולים, המקוריות שלהם ביחד עם גרוב מטורף של כלי הנשיפה הפכו את היער למסיבת ילידים תימנית ואיזה כיף זה היה.

פגשנו שוב חברים, הבירה לא מפסיקה לזרום, מטיילים, פוגשים אנשים, אוכלים משהו, נהנים מאווירת היער ומגיעים קצת באיחור למסיבת התה של קראנץ' 22, שלושה אנשים בלבד אבל כמה הם טובים, כמה קצב, כמה מקוריות, וכמה ממכרת המוזיקה, שבהופעות אפילו מתעלה עוד יותר.

כבר עוד מעט שבת, אנחנו מרגישים עייפות עקב החום והבירה ואז מגלים על מסיבת רגאיי בבמת קרחת היער, במה שעדיין לא ביקרנו בה, כמובן שלא נגיד לא לרגאיי ביום שישי בצהרים ומיד התחלנו להתקדם לכיוון, כשהגענו גילינו במה מטורפת שממוקמת מול כל הנוף של האיזור וכמה מושלם שגם יש פה מסיבה.
התאהבנו בבמה, במוזיקה, בריקודים, בבירה, בנוף, ונכנסנו לשבת באווירה מדהימה.

להקת Anna RF כבר מתחממת לעלות לבמה, אנחנו כבר מותשים ומחליטים ללכת לאכול משהו ולנוח כדי להספיק לחזור להופעה עם עוד כח לרקוד.

ההפך המוחלט קרה, האוכל רק עייף אותנו יותר ופשוט לא היה לנו כח להרים את עצמנו מהכיסאות, "דווקא זורם לשבת בהופעה על הכיסאות האלה, הם נוחים רצח" אמרנו אחד לשני, קמנו, הרמנו את הכיסאות על הכתפיים וחזרנו להופעה.

Anna RF כבר על הבמה, אנחנו מתמקמים עם הכיסאות ממול, ופשוט מתמכרים לקצב הרגאיי המיוחד שלהם, הם כבר הגילוי השלישי שלנו, רגאיי עם נגיעות מזרחיות ואתניות, פשוט מדהים. הקצב והמצב שהיינו בו גרמו לנו לנמנם קלות אבל עדיין להנות מהמוזיקה המדהימה.

התעוררנו, אכלנו, שתינו וקמנו לעשות סיבוב באווירת כניסת השבת. הנוף מטורף סביבנו, החום הגדול של היום מתחלף בבריזה נעימה והערב מתחיל לרדת, על הבמה המרכזית The Angelcy כבר באמצע ההופעה, מדהימים את הקהל ואנחנו בדרך לעוד מנוחה באוהל.

החברות מגיעות והלילה כבר ירד, אנחנו מתארגנים כולנו להופעה של UBK, הגענו לבמה המרכזית, תפסנו לנו מקום צדדי ליד הבמה ונתנו לו להעיף אותנו.

UBK היה מדהים, גלגול מחודש של אריס סאן עם מוזיקת רוק חדשה ורעננה גרמה אפילו למי שלא הכיר אותו להתאהב, ובאווירת בום פם חיכינו למרסדס בנד וד"ר קספר שיעלו אחריו.

היה ידוע שנהנה במרסדס, אהבתנו הגדולה מהבית שהיו כרגיל מטורפים, אבל למה שהגיע אחריהם ממש לא היינו מוכנים.
Echo & Tito, צמד אלקטרוני עולים לבמה לבלאנס שרק מלשמוע אותו רצתי לעמדת הדיסקים ורכשתי לי עותק מאלבומם.

הם מתחילים וכבר מהשניה הראשונה אנחנו לא מפסיקים לזוז, דאב, אלקטרו, מזרחית ועוד המון סגנונות הפכו את היער למסיבת רייב מטורפת שלא ציפינו לה שסוגרת לנו את היום עם טעם מעולה.

המשכנו קצת להסתובב בין הבמות אבל באיזה שלב העייפות נצחה וקיפלנו את עצמנו להיום.
הבוקר האחרון ביער, מרגישים את הסוף וממש לא בא לנו ללכת, נוהל צחצוח שיניים בשיחים מתחיל ולאט לאט כולם יוצאים מהאוהלים בזה אחר זה. החברות שלנו דואגות לנו לארוחת בוקר של מלכים, חותכות ירקות, מכינות סנדביצ'ים ומרתיחות תה.

בינתיים בבמה המרכזית שגרירי הגרוב באווירה אפריקאית מרימים את הבוקר ומיד אחריהם עלו The Betty Bears והחליפו את האוירה לסווינג ג'אזי מעולה שלקח אותנו למעלה.

כבר צהריים, אנחנו עייפים ממש מהחום ומהאינטנסיביות הגדולה, הלכנו שוב להביא את הכיסאות מהאוהל, קנינו איזו בירה ונהנינו מוועדת חריגים בישיבה.
כולם כבר מתחילים לתכנן איך יחזרו, מתי יצאו לדרך, מי מקפל את האוהל ומי מכין ארוחה אחרונה ובינתיים לוסיל על הבמה להופעה האחרונה שלנו ביער.
הגרוב היפ הופ שלהם מרקיד את כולם וסוגר לנו את הפסטיבל בצורה הטובה ביותר.
אנחנו מתחילים לעלות לכיוון האוהלים, בדרך עוצרים לקנות עוד כמה דיסקים כמזכרת מההופעות המעולות, מגיעים ומתחילים להתארגן כדי לחזור הביתה.
ברקע אנחנו שומעים ושרים עם שלמה גרוניך והאורקסטרה של אבי ליבוביץ', פורסים את כל האוכל שנשאר ומתחילים לפג'ען.

זהו, הכל מקופל, ואנחנו ממש בדקות היער האחרונות, נפרדים מהחברות, אוספים הכל, עולים על ההסעות לחניה, מתניעים ונוסעים.
בדרך כולם רוצים לשמוע ניל יאנג ולאט לאט נרדמים כל אחד בתורו, אני על ההגה, מת כבר להגיע הביתה, להתקלח ולנוח ולנסות לעכל את החוויה שעברתי, חוויה שלא אשכח כל כך מהר.
הכל התחבר בצורה הטובה ביותר, החברים שאיתי היו מדהימים, הידיעה שכל מה שאעשה בימים הקרובים זה לראות הופעות מעולות ולהכיר אמנים חדשים, החופש המוחלט מהיום יום והכיף שמלווה אותך במשך כל הזמן הזה הפכו את יערות מנשה לזיכרון מדהים, לרגע מיוחד בתוך טירוף גדול, למתנה ספונטנית ביותר שגדלה והפכה למשהו שמלווה אותי כבר במשך שבוע מאז שחזרתי.
רק שלא יגמר לי היער.

תגובות

וורדפרס: 1
  • comment-avatar

    מסכימה שהוטל חליג'י הם כנראה היציאה הכי טובה של הפסטיבל. אבל סה"כ, לטעמי, מוזיקלית היה מאכזב מאוד. האינדינגב היה הרבה יותר מוצלח השנה. חבל שלא הזכרתם את ה-Open mic שהיה בקרחת היער, היו שם כמה אמנים שעשו קצת נעים באוזן וגרמו לנו להתקע שם כמה שעות…

  • DISQUS: 0