תומר פותח את שבוע 1976 על הספינה

תומר: כשבוחנים טוב טוב את טום פטי אי אפשר להתבלבל יותר מדי.
הבחור נראה טוב, נולד איפה שיהודים עשירים הולכים למות (פלורידה), מעריץ מוזיקה מושבע מגיל צעיר, ולבסוף – גם מוזיקאי, כזה שתראה בכל מיני דוקומנטריים שונים על מוזיקה, וראיונות במגזינים הכי נחשבים. איש אשכולות.
איש, שעד לא מזמן תפסתי ממנו כמו שאני תופס מרינגו סטאר – תופס טרמפים מצוין. האיש שהיה שם בזמן הנכון ובמקום הנכון.

1654862_10151899433962282_1919679060_n

פטי הגיח בשנת 1976 עם אלבום בכורה (שנושא את שמו ושם להקתו) ולא סובב יותר מדי ראשים, כלומר – האלבום היה ועודנו מצוין, אבל טום פטי עדיין לא היה שם.
כתיבת השירים מעולה, המוזיקה של להקתו – The Heartbreakers – מגיעה משורשי המוזיקה האמריקאית, עם טוויסט קל, ששייך גם לענק אמריקאי אחד – ברוס ספרינגסטין שמו – אבל הוא מעדיף את "הבוס".
בשלב הזה של ההיסטוריה המוזיקלית משהו השתנה. כל נושאי האהבה והמחאה נראו כאילו מוצו עד תום ע"י הדור הקודם של המוזיקאים, אז מה עשה ידידנו זהוב השיער? שיעורי בית. ועשה אותם טוב.

פטי החל לכתוב על החלום האמריקאי ושברו. על אלה שפרשו מהמירוץ אחר הקריירה, המשפחה, הבית הגדול והרכב הנוצץ בחניה. אלה שהמסלול הקבוע, המשעמם, והמאוד דומה למסלול הישראלי – לא נצץ להם. “המנודים".
המוזיקה הנהדרת, שמלווה את הנושאים של האלבום, משתנה משיר לשיר, ועושה את האלבום למגוון. בלדות לצד בלוז-רוק, קמצוץ Pאנק עם פולק, נדמה ששוברי הלבבות ידעו מה הם עושים. אלבום שמפגיש את הבלוז של הסטונס יחד עם הג'אמים שלא-ייגמרו-לעולם-אמן של הגרייטפול דד. מזון לאוזניים.

תופס טרמפים, זוכרים? בדיוק מכל הסיבות שציינתי למעלה. יפה, פלורידה שטופת השמש, חי ב-תקופה הכי יפה שיש ופרץ בשיאה של תקופה חדשה ומיוחדת. סוג של יש לך הכל, והכל נראה שבא לך בקלות – אז מה מעניין פה?
Traveling Wilburys, שתמיד חשבתי לעצמי "מה הוא קשור שם?” הלהיטים הפופיים והדביקים.
אבל בעיקר כי לא באמת הכרתי אותו. אף פעם לא הקשבתי, זה היה שם ברקע אבל לא יותר מזה.
ה-Heartland Rock של טום פטי ושוברי הלבבות לבסוף תפס גם אותי.
סוף סוף באמת האזנתי כמו שצריך ועולם ומלואו נגלה לאוזניי. מה שחלף באותה תקופה מעל כל המבקרים התגלה כאוצר שרק סלל את דרכו של טום פטי לתהילה לה הוא ראוי.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0