תומר על כמה כותבים יוצרים שהוא אוהב…

תומר: לנו כבני אדם נורא קל להגדיר דברים ולקטלג אותם, פה בבלוג זה אפילו סוג של קו מנחה. אני באופן אישי אף פעם לא אהבתי את תתי הקטגורויות השונות שבני האנוש הוסיפו במרוצת השנים, חלקן הגיוניות ועוזרות לנו להבין במה מדובר, וחלקן פשוט – סתם. תוספת צליל או שינוי כדי להוסיף מילה מפוצצת למשהו שכבר קיים.
במקרה שלנו אני אפילו קצת מתפלא. המונח הזה "זמר-כותב שירים" הוא משהו שמבחינתי הוא מאוד טריוויאלי, כי חלק מהרצון של האמן להיות שייך לעולם המוזיקה הוא גם, ובכן, לכתוב שירים.

אבל זה מה שהופך את משימות הכתיבה השבועיות שלנו למעניינות, ולז'אנר שנמשך למעלה מ-5 עשורים יש הרבה מה להציע.
הבחירה הייתה קשה הפעם אז הנה כמה שירים שעונים על המשימה.

קרול קינג, אחת מאמהות המזון של הזמרות הכותבות, הוציאה בשנת 1971 את "Tapestry", אלבום שיקבל את כל התארים, ובעיקר הראה לעולם הדי גברי שגם נשים יודעות לעשות את זה.

אם כבר מדברים על ז'אנר שנפרס על גבי עשורים, אז למה לא גם זמר כזה? טום וויטס הוא הגיבור האולטימטיבי, קשה שלא לאהוב אותו ואי אפשר לשנוא אותו. אמן ששינה את פני המוזיקה ועשה את זה בדרך ששמורה רק לו. אז נכון שגם אשתו כותבת לו שירים (בצורה מושלמת אגב), אבל טום וויטס זה תמיד טוב…

במרוצת השנים קצת השתנה המונח של הנושא השבועי הנוכחי שלנו, כמה מהאמנים שיכולנו לפגוש השבוע, יכולנו לפגוש גם בשבוע אינדי, אלטרנטיב וכו', כולם ז'אנרים שבהם היית צריך להיות עם קול מיוסר וגיטרה מכל סוג כדי לעצב את הסגנון.

אחד המוכשרים והמסקרנים שביניהם הוא סופיאן סטיבנס, היוצר שנולד בדטרויט  ועבר ילדות נוצרית אדוקה, שהשפיעה מאוד על המוזיקה שלו. "פרוייקט 50 המדינות" ככה קרא סטיבנס לפרוייקט הקונספט שלו, שיכלול 50 אלבומים בשביל כל מדינה בארצות הברית. לבסוף אמר סופיין סטיבנס כי מדובר בבדיחה. אנחנו זכינו ללא מעט אלבומים מעולים בעקבות אותה בדיחה.

מסתבר שיש גם כמה שיתופי פעולה מצוינים בז'אנר הזה, שאני פתאום כל כך אוהב, אחד היפים שבהם שייך לקונור אוברסט הנפלא מ-"Bright Eyes" ואמיליו האריס, שועלת הקרבות הותיקה. שיר שפשוט עושה לך טוב בכל זמן ובכל מצב.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0