על אהבה וחיות אחרות משנת 75'…

כשהתחלתי לחשוב על מה אני כותב השבוע, הרבה אלבומים הפכו למועמדים רציניים; "דם על הפסים" של דילן שאני כל כך אוהב, ה"סוסים" הגאוני של פטי סמית', ה"אמריקאים הצעירים" של בואי או ה"זר אדום השיער" של ווילי נלסון הגדול. ועוד ועוד ועוד…
אבל דווקא כשעברתי על רשימות של השירים הכי טובים מאותה השנה, גיליתי משהו מוזר. חלק מאוד גדול מהשירים עוסק באהבה ולא רק בנושא של השיר, אלא המילה אהבה על הטיותיה השונות מוזכרת בשם השיר.
אז חשבתי שבטח זה ככה בכל שנה ופשוט אף פעם לא שמתי לב. הלכתי ובדקתי ולא כך הדבר. שנת 1975 יוצאת דופן ב"אובססיה" שלה למילה אהבה.

אז חשבתי, אולי מה שקרה בעולם בשנה הזו יתן קצת הסבר לפרץ האהבה הבלתי מוסבר הזה. הנה כמה דברים שקרו אז:
אנגולה מקבלת עצמאות מפורטוגל- יפה! מלחמת אזרחים בלבנון בין הנוצרים למוסלמים- לא משהו. ארגון טרור גרמני משתלט על שגרירות גרמניה בסטוקהולם- אמממ. מוזמביק גם היא משתחררת מהפורטוגלים- היידד. מקרר תופת מתפוצץ בכיכר ציון בירושלים- רע. סוכל ניסיון התנקשות בחייו של ג'רלד פורד ע"י אחד מחסידיו של צ'ארלס מנסון- אוקיי. כף ורדה ומזרח טימור מכריזות על עצמאות מפורטוגל- מעוד פעם אלה???

טוב, אז לא מצאתי ממצאים מובהקים ללמה לדבר כל כך הרבה על אהבה.
אולי משהו שקרה בעולם המוזיקה יסגיר את כל ההתאהבות המאסיבית הזו. הנה כמה דברים שקרו אז:
ג'ון לנון מקבל בינואר הארכה לאשרת השהייה שלו בניו-יורק- מעניין. לד זפלין מוכרים את כל הכרטיסים לשלוש הופעות במדיסון סקוור גארדן בפחות מארבע שעות!- וואו. סטיבי וונדר מופיע בוושינגטון לפני 125,000 איש.- מלא אהבה וכאלה. הפייסס של רוד סטיוארט וגם האמבל פאי מתפרקים- באסה.
בקיצור- גם מכאן לא יגיעו הפתרונים.

כנראה שבסוף הפוסט הזה אנחנו לא באמת נבין למה, אבל לפחות נדע מה…
השיר הראשון שייך למלכת הדיסקו דונה סאמר וכתב לה אותו ג'יורג'יו מורודר, אותו החזירו השנה דאפט פאנק מהאוב. השיר נקרא 'Love to love you baby" והוא היה אחד הלהיטים הגדולים של אותה שנה.
השיר הוא מאוד פרובוקטיבי וחלקלק אבל לא ניתן ללמוד הרבה מהטקסט שלו מכיוון שהוא בעיקר מורכב מהשורה:
Love to love you baby משהו כמו 300 פעם.

השיר הבא, לא רחוק ממנו במצעדים, שייך ללהקת הארט רוק הנהדרת של בריאן פרי- "רוקסי מיוזיק" והוא נקרא- "Love Is The Drug". השיר לקוח מתוך האלבום "סירנה" שבו בפעם הראשונה הלהקה מתרחקת מהרוק האמנותי והגלאם שכל כך אפיינו אותם ומפנה יותר מקום לפופ, לאישיות המוחצנת ולכריזמה המוכחת של פרי. שינוי כיוון רציני שלא כל מעריצי הלהקה אהבו מאוד.

I troll downtown the red light place
Jump up bubble up – what's in store
Love is the drug and I need to score
Showing out, showing out, hit and run
Boy meets girl where the beat goes on
Stitched up tight, can't shake free
Love is the drug, got a hook on me

10cc גם הם מדברים על אהבה בלהיט הענק שלהם "I'm Not in Love" ולמרות שהדובר בשיר משחק אותה לא מאוהב, הוא בעצם פשוט מושך לאיזו נערה בקוקיות. מה שיוצא זה עוד שיר אהבה רגשני…

I like to see you
But then again
That doesn't mean you mean that much to me
So if I call you
Don't make a fuss
Don't tell your friends about the two of us
I'm not in love, no no, it's because..

בזמן כל כך מבולבל בתולדות המוזיקה בו הסול חשב לזמן מה שהוא בעצם דיסקו יצא גם "Love Rollercoaster" של ה-"Ohio Players"…

וגם "I LOVE MUSIC" של ה-"O`JAYS"…

והאחים אייזלי כמובן…

ואז בא פול סיימון והרס לכולם את החגיגה עם חמישים דרכים שלמות לעזוב את האדם שאתה אוהב.
בין הדרכים(לא באמת 50):

You Just slip out the back, Jack
Make a new plan, Stan
You don't need to be coy, Roy
Just listen to me
Hop on the bus, Gus
You don't need to discuss much
Just drop off the key, Lee
And get yourself free

פליטווד מאק כמו רוקסי מיוזיק גם הם הפכו את עורם בשנת 1975 ועברו מהבלוז רוק האימתני הנהדר שלהם לפופ קליל אך אינטילגנטי ששנתיים אח"כ יהפוך למפלצת מכירות עם האלבום "רומרס". ב-75' גם הם הכניסו להיט של אהבה למצעדים עם "Say You Love Me"…

ויש עוד לא מעט דוגמאות לאהבה המעטרת את שנת 1975. אבל גם אחרי כל זה נשארנו בלי הרבה תשובות ועם כמה סימני שאלה. אבל נשארנו גם עם עוד משהו- מלא מוזיקה טובה…

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0