Bob Dylan, אורחים כותבים, בוב דילן, פולק, פולק אמריקאי, שבוע חורף השני, תמי

ביום כל כך סוער, תודה לתמי שפותחת לנו אותו עם מקלט חמים מהגשם הדוקר…
תמי:
חורף, העונה האהובה עלי.
אולי כי הכל בגוונים של אפור, אולי כולם מתלבשים הרבה יותר יפה, אולי כי הגשם הוא תרפיה לנשמה, אולי כי הקור המקפיא מזכיר לי שאני חיה, אולי כי השלג הנדיר הוא יפייפה וטהור, אולי כי השמש הרבה יותר יפה כשהיא מציצה ולא יוקדת, או אולי כי בחורף מאזינים למוזיקה הכי שווה.

אז כשגשום בחוץ ואפור, אצלי מתנגן בוב דילן. הכשרון היהודי אמריקאי הענק הזה, שלדעתי להגדיר אותו בכל צורה שלא כוללת את התואר – "משורר", היא לוקה בחסר.
שיריו כאילו נוצרו עם רפרנס לעונה הזו בשנה, ממקום מסויים בגלל הכנות שלהם, הנוסטלגיה, הציניות, ההומור, השנינות, והאמת המרה, כי דילן לא מייפה את המציאות – הוא מציג אותה.

באמתחתו קריירה מפוארת שקטונתי מלספר עליה, אך אני כן יכולה לומר שהוא אחד מהכותבים האהובים עלי ואני כנראה לא מכירה אפילו חצי מפירות עמלו שלבטח ילוו אותנו עוד דורות.
יחד עם תשובה שנושבת ברוח, וכמו אבן מתגלגלת, הזמנים-הם משתנים, רבים מציטוטיו לעד יזכרו –
"אתה לא צריך חזאי, כדי לדעת לאן נושבת הרוח".
מהרו לקחת מחסה מהסופה המתקרבת…

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0