יום אחרי: פרידה מאריק איינשטיין

שי:
אמש הלך לעולמו אריק איינשטיין. שמעתי על כך בעודי יושב בבר ומניף את תחתית הפיינט על מנת להזרים את שארית הבירה אל גרוני. הלגימה הזו לא החליקה בקלות. עצב מילא אותי עת מחשבותיי העלו את דמותו בראשי.
האיש גבה הקומה והרזה הזה, עיניו המלוכסנות קלות, ראשו הנד מעלה מטה בעודו שר בקול הבריטון שימשיך להדהד באוזנינו לעד. ניסיתי לחשוב מדוע בעיני רבים ובעיניי, דמותו של אריק נתפסת כישראלי היפה ופניו הם פניה של ארץ ישראל הישנה והטובה. אין ספק כי יצירתו חלחלה לכל פינה במדינתו הקטנה ולכל תקליטיה ביתית ללא הבדל של גיל, מעמד או מוצא וזאת ללא התחנפות מיינסטרימית אלא כנות אמנותית, כבוד למילה המושרת ואהבה חסרת גבולות למוסיקה וליצירה.
מעבר לכך אני חושב שאריק תמיד השמיע באוזנינו קול של שפיות, גרם לנו להרגיש קצת יותר נורמליים. כשכולם מתרוצצים בחוץ הפציר בנו לנסוע לאט, ברגע של אי שקט ידע לעזור לנו לצאת מזה אבל גם להזכיר לנו עד כמה אנו שבירים. הוא היה מלא באהבה אותה לא חשש להפנות אל שירי ילדים בלתי נשכחים, סרטי קולנוע פולחניים וכמובן לכדורגל ולקבוצתו האדומה והאהודה.

מעבר לתחושת העצב, וכמו אצל הסובבים אותי וברשתות החברתיות כולן, פחד הציף אותי על כך שסמל תרבות כה משמעותי בחיי המדינה בה אני חי הלך לעולמו, ומי שהיווה דמות מרכזית ב"פסקול של המדינה" כפי שעלה בפי מספידים רבים, חדל מלהיות. מה יהיה על התרבות הישראלית אשר מעבר לכך שהיא נרמסת תחת זמרי קזינו וכוכבי אינסטנט, מאבדת את אחד מאבני יסודותיה? ולפתע נזכרתי במילותיה של תרצה אריאל כאשר דיברה על בעלה המנוח, מאיר:"אם מדברים עליו כל הזמן, ושומעים אותו כל הזמן, אז לא יכול להיות שהוא מת". כמובן שזו תרצה, שמעבר לאהבתה הגדולה למאיר גם טענה שלאחר פטירתו הוא דיבר אליה לפני השינה, אבל היא עדיין צודקת. יצירתו של אריק איינשטיין הפכה להיות חלק בלתי נפרד מחיינו ושיריו ימשיכו להתנגן בתחנות הרדיו ויעטרו את ימינו במילים יפות ולחנים שיתארו בצורה הכי טובה מה היא מוסיקה ישראלית.

אני מזמין אתכם לצרף כאן את השירים של אריק האהובים עליכם, המוכרים יותר והמוכרים פחות, מתוך הערכה ואהבה לאדם יקר שיחסר, אדם שקולו בליבנו לא ידם.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0