ערן: האלבום השלישי של Little Feat, שיצא בפברואר 1973, היה ככל הנראה הנקודה בזמן שבה התעצב באופן המובהק ביותר הסאונד של הלהקה. אני אומר "ככל הנראה" מכיוון שכשמדברים על להקת רוק דרומי אקלקטית כמו זו, קשה לומר שהסאונד שלה "התעצב" אי פעם באופן סופי: מדובר בחבורה כל כך מגוונת, ששילבה בין בוגי לרוקנרול ולפופ, נגעה גם בג'אז ובFאנק, עד שקשה מאוד להגדיר את מה שעשו. אז בלית ברירה, מכניסים את זה תחת המטרייה הרחבה של "רוק דרומי".
בכל אופן, ה"בוגי" – אותו יצור חמקמק שקשה להגדיר, אבל שמזהים מייד כששומעים אותו – היה המקום שבו הלהקה פרחה יותר מכל. על אף שמדובר (כמו תמיד ברוק הדרומי) בחבורה שהבמה הייתה המקום שבו הרגישה באמת בנוח, אלבומי האולפן המוקדמים שלה לא היו מביישים את האולמנים ואת הסקינרדים בשעתם הטובה ביותר. הנה הם עם Dixie Chicken, מאלבום באותו שם שיצא בשנה הגדולה ההיא.
לילה טוב מקולומבוס…
COMMENTS