ממשיכים לגלות את סגולותיה של שנת 1973 עם שי ועם הזווית הישראלית של השנה הזו…
שי:
הם נפגשו ליד פסנתר ומיד החליפו ביניהם כמה צלילים. שני אנשים בעלי אופי מאד שונה, האחד מופנם ורציני, נטול חיוך והשני קצת יותר מופרע וקופצני, אוהב לשיר בקול גבוה. אך למרות השוני ביניהם מצאו מכנה משותף גדול מאד בחייהם – המוסיקה. לא תמיד ברור לי מה מוביל את דרכם של שני אנשים להצטלב, אבל במקרה של שלמה גרוניך ומתי כספי זה הרבה מעבר לצירוף מקרים.

ב-1971 שיתפו פעולה לראשונה כאשר הזמין כספי את גרוניך לנגן במחזמר אותו הוא הלחין ועיבד. תוך כדי העבודה המשותפת גילו אחד אצל השני משיכה למוסיקה מאתגרת, מתקדמת, פחות מיינסטרימית. הם החלו לעבוד על מופע משותף שעלה בשנה לאחר מכן ונבנה סביב לחנים מקוריים לשירי משוררים כמו עמיחי וזך, לצד טקסטים פרי עטם של גרוניך וכספי. גרוניך ניגן בפסנתר, כספי בגיטרה ושניהם שרו. קולו הטנורי של כספי לצד קולו הגבוה של גרוניך יצרו שילוב ווקלי יפהפה, זאת גם בזכות יכולות השירה הנהדרות של שניהם והבנתם הגדולה בהרמוניות. המופע האינטימי נחל הצלחה וסחף קהל נאמן. לבסוף הוקלט ושוחרר כאלבום ב-1973 תחת שמו של המופע – "מאחורי הצלילים".

דרכם התפצלה לאחר אותה שנה והמופע נשכח במשך עשור, בו כספי קידם את עצמו בתור אחד המוסיקאים, המעבדים והמפיקים המבוקשים בארץ וגרוניך לעומת זאת, בילה את רובו בחו"ל. ב-1984 התאחדו שוב לקאמבק משותף ותחייתו של המופע, ושוב עשו זאת גם ב-2002.

אחד השירים מהמופע, ובעיני אחד השירים היפים שקיימים בעברית, הוא לחן שלהם לטקסט של יהודה עמיחי בשם "אבי". אין פעם בה אני מאזין לשיר הזה ובשיאו לא חולפת צמרמורת בגופי. זו דוגמא נפלאה דרכה אפשר לראות כיצד מוסיקאי מבין את הטקסט אותו הוא מלחין וגורם למאזין לשמוע שיש שם משהו, מאחורי הצלילים.

 

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0