ערן: שלא כמו מרבית עמיתיו בעולם הרוקנרול, ובניגוד מוחלט למוזיקה שעשה בהמשך חייו, לו ריד לא גדל בביבים. הוא דווקא בא מרקע אמיד, אינטלקטואלי, ואפילו סיים בהצלחה תואר בספרות אנגלית באוניברסיטת סירקיוז היוקרתית. למרות שהציפיות מנער יהודי ניו-יורקי מהרקע ה"נכון" כמו ריד הן ללכת במסלול הצפוי של קולג'-חתונה-משפחה-והרבה-הרבה-כסף, כבר מגיל מאוד צעיר היה ברור שמדובר באדם לא שגרתי. הוריו של ריד, שהיה דו-מיני, שלחו אותו כשהיה בן 14 לטיפול בשוקים חשמליים – טיפול שככל הנראה דפק לו את הקופסה עד סוף ימיו. השוקים, כך האמינו בממסד הרפואי באותה תקופה חשוכה, יסייעו "לרפא את הסטייה" שממנה "סבל". ריד מעולם לא סלח להוריו על הטיפול האכזרי, שללא ספק הותיר על היצירה שלו ועל האישיות שלו חותם בל יימחה.משם והלאה החיים של ריד התגלגלו, לכל אורך 71 שנותיו, בדרך פתלתלה ומורכבת, שכללה בין היתר התמכרות להרואין, סקס טרנסג'נדרי, סאדו מזוכיזם ועוד, אבל בעיקר – כמויות בלתי סבירות של מוזיקה נפלאה ומקורית שלא נשמעת כמו שום דבר אחר. היצירה שלו נעה בין עדינות ויופי יוצאי דופן מצד אחד לדיסטורשן ואוונגרד קיצוניים מהצד השני.

בעיניי לו ריד ז"ל (הוא יהודי אז מותר לומר), שהחזיר היום את נשמתו לבוראו, הוא אחד מגדולי המוזיקאים של המאה ה-20. האלבום שלו שהייתי לוקח איתי לאי בודד הוא ללא ספק Transformer המופתי מ-1972, שהוא אלבום שמופיע במילון בצמוד לערך "רוקנרול" וכולל כתיבת שירים מושלמת, וכמו תמיד אצל ריד, מקוריות ותעוזה יוצאות דופן.
לילה טוב איש יקר…

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0