המוזיקה שאנחנו ש

המוזיקה שאנחנו שומעים היום והאפשרויות הרבות שיש לאמנים בתחום ההקלטה והעריכה לא נולדו ביום אחד. שי כותב לנו היום על יריבות מעידן אחר שגרמה לכל זה להיות אפשרי…
שי:
היריבות שאני רוצה לספר עליה קשורה לניצניה הראשונים של המוסיקה האלקטרונית אי שם בתחילת שנות החמישים. יריבות שהייתה יותר מדעית מאשר מוסיקלית, משהו בסגנון אדיסון וטסלה.

אך עוד לפניה אנחנו צריכים לדבר על המוסיקה הקונקרטית. תנועת המוסיקה הקונקרטית התפתחה במהלך שנות הארבעים בצרפת והונהגה ע"י פייר שפר- איש רב כישורים, מלחין, סופר, שדרן רדיו ומוסיקולוג. שפר הקים סדנת עבודה בה יצר ניסויים וחקר צורות עבודה שונות עם צלילים מוקלטים. תחשבו שאם החומר איתו מתעסק מלחין בד"כ הם הצלילים שמפיקים הכלים שלהם הוא כותב, אותם צלילים שהוא יכול "לעצב" כמשמע אוזניו, חלקם גבוהים וחלקם נמוכים, חלקם ארוכים וחלקם קצרים, הרי שהחומר בו התעסק שפר היה סרטי הקלטה של…כל דבר למעשה. לדוגמא – לקחת הקלטה של רכבת ואז לחתוך למשל רק את שריקת הצופר, ואז לשכפל אותה, ואז להפוך אותה, ולהפוך חזרה וכן הלאה וכן הלאה. אתה מכירים את זה טוב מעבודתם של אמני אלקטרוניקה או אפילו מוסיקאים כמו הביטלס ופרנק זאפה. יש לזכור שאנחנו מדברים על שנות הארבעים, כך שכל הציוד שמאפשר את היכולות הטכניות האלה עוד היה בחיתוליו ורובו אף עוד לא הומצא. ואלה גם חלק מהדברים ששפר קידם ופיתח בעבודותו. את הציוד והטכנולוגיה שיאפשרו בהמשך לג'ורג' מרטין להפוך את הסולו גיטרה של ג'ורג' הריסון בשיר ההוא של הביטלס (מצטער אני לא טוב בביטלס, תומר תעזור לי).

בתחילת שנות החמישים, מלחין גרמני צעיר בשם קרלהיינץ שטוקהאוזן ,החל לעבוד בסדנתו של שפר ולקח חלק בניסיונותיו של שפר עם המוסיקה הקונקרטית. אך שטוקהאוזן נמשך בעיקר למכשירים אלקטרוניים שמחוללים את הצליל ולא להקלטה של צלילים קיימים. אותם מכשירים אפשרו לאפנן את הצלילים שהפיקו בעזרת ערכים מתמטיים מדויקים, מה שהיה לרוחו של שטוקהאוזן מאחר והיה "רדוף מספרים". לשטוקי שלנו הייתה הפרעת OCD קשה, הוא חיפש תבניות בכל מקום, אפילו בחלומותיו. ובעזרת מחוללי הצליל הוא יכל למעשה ליצור תבניות במקום לרדוף אחריהן. העבודה הזו אפשרה לו לסנטז צלילים וליצור צלילים חדשים, תהליך שבסופו של דבר הוביל ליצירת כלי נגינה כמו הסינתיסייזר (לא המצאתו של שטוקי, אלא בהשראת עבודתו). שפר לא האמין בדרכו של שטוקהאוזן, שכן חשב שהחומר איתו הם צריכים לעבוד חייב להיות רק צלילים הקיימים בטבע, או בסביבה הטבעית של האדם. דרכם נפרדה במהרה, אך הם נפגשו בירידי ותערוכות מוסיקה בהן הציג כל אחד את משנתו ועבודתו. שפר שעבודתו התבצעה על גבי סלילים ועיקרה הייתה העריכה, ושטוקהאוזן שעבודתו הייתה אלקטרונית קרה ומחושבת. כל אחד בדרכו תרם לפיתוחה של הטכנולוגיה שמשרתת עד היום אין ספור של מוסיקאים ויוצרים, אם זה יצירתו של שפר בתחום ההקלטות ועריכת האולפן או שטוקהאוזן בתחום המוסיקה האלקטרונית.

הקטעים המצורפים לפוסט אינם בהכרח "נעימים" להאזנה. יש לזכור שגם שפר וגם שטוקהאוזן הינם מלחינים מתחום המוסיקה המודרנית ולא הפופולארית. הם לא התעסקו בכתיבת להיטים לרדיו אלה יותר בחקר המוסיקה. הם פשוט חיפשו דרכים חדשות ליצור ולכתוב מוסיקה. ניתן להתייחס להאזנה לקטעים האלה, כמעין חפירה ארכיאולוגית.

הקטע הראשון הוא של שפר מ-1948 ונקרא –"אטיוד הרכבות" בו ניתן לשמוע את עבודתו של שפר עם הקלטות של רכבות והעריכה המניפולטיבית שביצע עליהן.

הקטע השני, של שטוקהאוזן כמובן, מ-1954 נקרא STUDIE II. שימו לב לאופי השונה של הצלילים בין שני הקטעים. אצל שטוקהאוזן אלו רק מכשירים אלקטרוניים שמפיקים את הצלילים. זו למעשה היצירה האלקטרונית הראשונה שכתובה ובסרטון תוכלו לראות את הפרטיטורה שלה. חתיכת היסטוריה .

פוסט קודם
וורדפרס: 0
DISQUS: 0