שנת 71' כמו שבטח שמתם לב, היא אחת השנים המגוונות בהסטוריה של המוזיקה. הנה מורדי עם עוד צד מעניין שלה…
מורדי:
כולנו מכירים את ה-White album של הביטלס או את ה-Black album של מטאליקה, אבל כמה מכם שמעו על The Meat album? ובכן, ההתעסקות של קולומבוס בשנת 1971 היא זמן אידיאלי לתקן את העוול הזה. לא סתם אלבומים מסוימים זוכים לכינוי שונה משמם האמיתי. הרבה פעמים הדבר מעיד על מעמד אלמותי בקרב המעריצים. הרי האלבום הלבן נקרא בפשטות "ביטלס", והשחור מתקרא "מטאליקה". כמוהם, גם ה-Meat album נקרא במקור Edgar broughton band.

להקת אדגר ברוטון החלה את דרכה בלונדון בדמדומים של שנות ה-60- שנים רוויות ממהפכה גדולה שהצעידה את המוזיקה אלפי שנות אור קדימה. השירים המתקתקים בני 2 הדקות פלוס מינוס נזנחו לאנחות, ובמקומם אור הזרקורים האיר על חופש יצירתי גדול בהרבה ממה שהורשה עד אז. הבלוז, הפסיכדליה וה"ארט-רוק" נפרשו על בריטניה והזינו את סקרנותם של נערים שעשו את צעדיהם הראשונים כיוצרים עצמאיים. היה גם אחד, קפטן ביפהארט, שלמרות המוזרות הנדירה שלו הצליח לגעת בלא מעט מאותם בחורים צעירים שלקחו את ההשפעות שלו כמה צעדים קדימה. אדגר ברוטון לא ניסו לרגע להסתיר את ההערצה העיוורת שלהם לקפטן, אבל חשוב לשים לב שהם לא שקעו בחיקוי עיוור. יותר מדויק יהיה לומר שהם אימצו את הגישה של ביפהארט למוזיקה, כזו שלא שמה ז*ן על מוסכמות וציפיות ושמה את הדגש על חקירת איזורים פחות מתוירים מוזיקלית. את עיקר המוזה שלהם הם קיבלו מבלוז שחור ישן נושן דוגמת ג'ון לי הוקר והאולין וולף, כמו גם מאווירת הפסיכדליה שאי אפשר היה להתחמק ממנה באותו הזמן.

חיי הלהקה היו די קצרים. בין האלבום הראשון שיצא בשנת 69 ועד האחרון חלפו 4 שנים בסך הכל. לא הרבה, אבל גם לא מעט אם מתייחסים להספק שכולל 5 אלבומים וכולם מצוינים, כשמעל כולם ניצב אלבום הבשר שגבוה מהשאר לפחות בראש. מי שערבוביה שמחה מהולה בתימהון של בלוז, דו-וופ, פסיכדליה ואנדרגאונד עושה לו טוב על הנשמה בהחלט ימצא כאן פינה חמימה להניח בה את הראש. ואגב, מי שיבחן את העטיפה היטב יגלה שבין פגרי הבשר מסתתר לו גם אדם ערום שתלוי מהרגליים לצד החיות. הנה, מצאתי לכם משהו להתמקד בו בזמן שהמוזיקה שוטפת מכם את זוהמת היום וסוללת את הדרך לקודש מוזיקלי מהמעלה הראשונה.

פוסט הבא

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0