שי:
אריק סאטי (1866-1925) היה פסנתרן ומלחין צרפתי שפעל בתקופה הפוסט-רומנטית, תקופה בה מלחינים קלאסיים ניסו להתנער מהפאתוס האימתני שליוו את יצירתו של וואגנר. סאטי נחשב לאחד המייסדים של הזרם הנאו-קלאסי ובו חזרה לעקרונות ההלחנה של התקופה הקלאסית, פשטות ואיפוק. הוא איננו היה פסנתרן של קונצרטים, אלא הרבה לנגן בבארים אפלים, היה בחור מסוגר וסופר עליו שהיה מאד מוזר. הוא הגדיר את המוסיקה שלו כמוסיקת רהיטים או מוסיקת טפטים. הוא נהג להכניס הוראות ביצוע בפרטיטורות שלו כמו ״נגן כאילו זה עומד לך על קצה הלשון״. ובכלל נתן שמות ליצירותיו כמו ״גולף״, ״אגס״, ״עוברים משומרים״(?!?!?!). ועם זאת אי אפשר להתעלם מהחדשנות שלו(יחסית ללפני מאה שנה) וההשפעה שלו על לא מעט מלחינים שבאו אחריו.

פוסט הבא
פוסט קודם
וורדפרס: 0
DISQUS: 0