השבוע מורדי שלנו

השבוע מורדי שלנו "בא ברע" פעמיים כי טוב…
מורדי:
Doc boggs היה פעמיים במקום הנכון ובזמן הנכון, ולפעמים זה כל מה שצריך כדי לפצוח בקריירה מוזיקלית. כמובן שלא יזיק גם לדעת לנגן על באנג'ו כאילו אלוהים פורט איתך בדואט, ולשיר במבטא דרומי כבד וצרוד מתלאות החיים באמריקה, כיאה למישהו שחווה אותה החל מ-1898.

Moran lee boggs, או בקיצור "דוק" בוגס נולד וגדל בוירג'יניה ולמד לנגן על באנג'ו שלווה מחנות כלי הנגינה של חבר שלו. באופן כללי אפשר לומר ש-"דוק" זכה להשכלה מוזיקלית בזכות אבא שלימד אותו לקרוא תוים (עניין לא נפוץ במיוחד באותם ימים) ובכך העניק לו בסיס וגישה למוזיקה. אז את הבסיס הוא קיבל בבית, אבל את הרצון להשתפר כל הזמן הוא שאב מהאהבה הגדולה שלו למוזיקה כמו שאפשר ללמוד מהסיפור שלו על איך פעם הוא נהג לעקוב שעות אחרי גיטריסט בשם "Go Lightning" בתקווה שהוא יעצור בין סמטאות וינגן קצת, ואז דוק יוכל להקשיב בסתר ולשאוב השראה.

לקראת אמצע שנות ה-20 חברות התקליטים חיפשו שמות חדשים שיכניסו להם כסף ושלחו ציידי כשרונות להסתובב ברחבי ארצות הברית, בעיקר באיזור הדרום, כדי לאתר את מכונת המזומנים הבאה. ב-1927 צייד כשרונות שכזה איתר את בוגס, שמצידו ניגש לאודישן (לא לפני ששתה הרבה אלכוהול כדי להרגיע את העצבים), עבר אותו, וקיבל הזמנה לניו-יורק שם הקליט בהמשך אותה שנה 8 צדדים של תקליט. בוגס הצליח למנף את ההצלחה לעשיית כסף, עד שהגיע השפל הגדול וטרף את הקלפים. בוגס חזר לוירג'יניה, המשיך לנגן לעצמו ונשכח כלא היה.
עד שבשנות ה-60 המוקדמות החלה תחייה גדולה של פולק ובלוז, ופתאום כולם התעניינו באנשים האלה שהקליטו עשרות שנים קודם ונעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. דוגמא מצוינת להתעניינות הזו אנחנו מכירים מחבורת Canned heat או מאלן לומאקס. בין המוזיקאים שאותרו והתבקשו להיכנס לאולפן ולהקליט היה גם ידידנו דוק, שב-1963 הקליט 3 אלבומים, הופיע בפסטיבל פולק וקצת חזר אל התודעה. מזל גדול שהספיקו להקליט אותו, בגלל שלא הרבה שנים אחר כך בוגס חלה ומת בדיוק ביום הולדתו ה-73.

השיר המצורף לקוח מתוך אותן הקלטות שנותרו ומסייעות לנו לזכור את אחד המוזיקאים הכי כנים ומרגשים בתולדות הפולק-בלוז, ואחד הפחות מוכרים שבהם.