מורדי:
אף פעם לא ספרתי בדיוק את הכמות, אבל אני מניח שיש מעט מאוד דברים שקשים יותר עבור אומן מאשר להיות קונצנזוס ואיכותי באותו הזמן. ברוב הפעמים האחד בא על חשבון השני, והנטייה היא לפנות למכנה משותף נמוך כדי למכור, או לבדל את עצמך וללכת עם האמת שלך עד הסוף ועל הדרך לוותר על פלח גדול מהקהל הפוטנציאלי.

למזלם של ה-Mama's And The Papa's הם אף פעם לא נאלצו לבחור בין איכות לכמות, אלא הצליחו לייצר נוסחה שתפסה כמעט כל אחד שהאזין לה. הרמוניות קוליות מושלמות, קמצוץ פסיכדליה, טקסטים מעוררי מחשבה וסקרנות, מה עוד כבר אפשר לבקש? אז מסתבר שאפשר. אפשר לבקש שבלהקה תהיה דמות דומיננטית וגדולה מהחיים. ואפשר גם לבקש שיהיה לה כינוי הולם – Mama Cass למשל. האשה הגדולה הזאת שגדלה בכלל עם השם 'אלן נעמי כהן' היתה יהודיה טובה מבית טוב במרילנד. אחרי שהלהקה התפרקה Cass הספיקה להקליט עוד חמישה אלבומי סולו עד שלילה סתמי אחד ב-1974 היא הלכה לישון ולא קמה יותר, והיא רק בת 33. סיבת המוות היתה התקף לב, שאותו אגב היא חטפה באותה דירה לונדונית בה ימות 4 שנים מאוחר יותר קית' מון באותו גיל בדיוק.

לכבוד 39 שנה בדיוק למותה (טוב נו, לא בדיוק, ב-29 ביולי, אבל מי סופר) אני מזמין אתכם להתענג על ביצוע יפהפה של המאמא לאחד השירים שהכי כיף לפתוח איתם את היום, וגם ללכת לישון איתם בלילה.

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0