אנחנו מתחילים שב

אנחנו מתחילים שבוע נוסף שמוקדש כולו לשנה אחת, ואין כמו פוסט של תומר כדי לפתוח אותו עם חיוך…

תומר: לפני שאנחנו מתחילים ברצוני להתוודות על כמה דברים:
פרנק זאפה שינה לי את החיים.

אני באמת מאמין בכל ליבי שזה האלבום הכי טוב ביקום.

זהו. אני מרגיש הרבה יותר טוב.
בשנת 1969 הספיק זאפה לעשות כמה וכמה דברים. אלבום כפול, מאתגר ומצוין בשם "Uncle "Meat, פירוק להקתו "אימהות ההמצאה" לאחר שלא היה לו איך לשלם להם, ואחרון חביב ואולי החשוב שבהם – צאתו של אלבום הסולו השני שלו(( Lumpy Gravy היה הראשון) "Hot Rats", אלבום שקשה להשאר אדישים אליו בלשון המעטה.
כששמעתי את האלבום בפעם הראשונה לא האמנתי שאפשר לעשות מוזיקה כזאת, ולמען האמת עד היום אני מרגיש שאני מגלה עוד צליל שלא שמעתי לפני ועדין מרגיש כל כך טוב ושואל את עצמי: איך? איך עושים מוזיקה כזאת? זאפה תמיד היה ידוע בתור אחד שיודע לבחור את הנגנים שלו, ולאחר שהאימהות עזבו לעת עתה, בחר זאפה צוות דלוקס. בן יתר הנבחרים היו ז'אן-לוק פונטי, שוגי אוטיס, איאן אנדרווד וכמובן הקפטן מספר אחד – קפטן ביפהארט(גם אתה קפטן סבבה, קולומבוס). כל החבורה הזאת ועוד עומדים לספק למאזין חוויה ג'אזית, מלוכלכת, מפתיעה ואלגנטית. חוויה שלא שוכחים.
6 קטעים, אינסטרומנטליים ברובם משלבים 47 דקות וקצת של כל הרבה סגנונות מוזיקליים. סולואים בלתי נשכחים שמתחברים לתוך ג'אז חייתי, ובתוך כל זה עוד אינספור כלים, מעניקים לי את החוויה האולטימטיבית.
אם עוד לא לחצתם על לחצן הפליי כדאי שתעשו את זה עכשיו. לא משנה מה אכתוב עכשיו, שום דבר לא יכול לתת את ההרגשה שהשיר הזה "Peaches En Regalia" נותן. ככה אושר מרגיש. האלבום המדובר הוקלט על 16 ערוצים והיה לאחד הראשונים שהשתמש בטכנולוגיה הזאת. הגיון העצום שהביאה עימה אותה טכנולוגיה הוציאה מזאפה עוד קצת, וקצת של זאפה זה המון. הקפטן המדובר מצטרף בקטע השני "וילי הסרסור", עם קולו הלא מתפשר בקטע שנכנס לפנתאון. ריף שלא נמאס, סולו זאפהי מטורף(זאפה ניגן את רוב הגיטרות באלבום) ושוב, הקפטן ויש לנו את אחת הפתיחות הכי מטורפות לאלבום אי-פעם.
מכאן והלאה השירה נעלמת כלא היתה ורק הכלים מקבלים את מרכז הבמה. מאז ומתמיד אהב פרנק לשלב בן מוזיקה להומור, ועבודה איתו על אלבום, כל אלבום היתה חוויה משעשעת.
כשאני מאזין לאלבום הזה מורגשת ההנאה שלו ושל כל חברי הלקה עוד יותר, מה שבונה יצירה שלמה, שמחה, משתנה ומסקרנת.

קצרה היריעה מלנסות להסביר מה קורה בהמשך. טירוף חושים עוצמתי, זה בערך מה שאני מרגיש עכשיו. בן אם אתה חובבת זאפה או לא, זה אלבום שכדאי להקשיב לו. אלבום שמזכיר לי תמיד למה מוזיקה זה הדבר הכי טוב וטהור בעולם.

פוסט הבא

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0