כשאתה באמת שבור לב, כשהכל נראה שחור משחור והאור לא נראה גם עם משקפת, כשאתה מרוסק ומכונס בתוך המחשבות המנבאות רק רע, ברגעים השפופים האלו של ההסטוריה הפרטית שלנו, אפילו בלקן ביט בוקס יעשו לך רע, יזדהו עם הכאב שלך עם תופים ומחולות. גם במוזיקה השמחה ביותר אתה תמצא את קצה החוט המורעל שיתן לך תירוץ להמשיך ולהספג בעצב הקיומי בו אתה שרוי.

לכולנו יש את השירים ואת האלבומים המזכירים לנו את הפרידות הכואבות שחווינו. יש הרבה כאלה בנמצא וכל אחד מאיתנו לקח את מנת העצב שלו כשהיה לו צורך.
אז אני לא הולך לכתוב לכם על אחד האלבומים האלה שמרסקים אותי בגלל הזכרון הכואב של אותה תקופה בזמן בה הייתי למטה.
אני רוצה לכתוב לכם על אלבום שמפיל אותי גם בתקופה הכי טובה. וזה עוד לפני שהבנתי את המילים.

"למרות שנטשת אותי,
למרות שהרגת את כל חלומותיי,
במקום לקלל אותך
בכעס מוצדק,
בחלומותיי אני מרעיף עלייך
את כל הברכות"

האלבום "דמעות שחורות" נולד משיתוף פעולה של שתי דמויות אייקוניות במוזיקה הלטינית. בבו ואלדז(אביו של פסנתרן הג'אז צ'וצ'ו ואלדז) הוא מחלוצי המוזיקה האפרו קובנית והראשון לשלב את המוזיקה הזאת עם ג'אז כבר ב-1953. דייגו אל סיגלה הוא זמר הפלמנקו הבכיר של ספרד ואולי גם הנערץ ביותר. הפרש הגילאים בין השניים עומד על יותר מארבעים שנה!

ב-2002 הם נפגשו במדריד לשלושה חודשים של הקלטות(לא רצופות) והתוצאה היא יותר ממרשימה. תמיד הרגשתי שבמוזיקת פלמנקו יש מעין זיקוק גס של כל הרגשות החזקים ביותר שלנו, כשיש כעס, הוא רושף ופרימיטבי, כשיש אהבה, היא חשובה יותר מהכל, כשיש שמחה, היא נוגעת בשמים. בהקלטות האלה יש את כל זה ועוד.

"אני סובל את הכאב העצום
על אובדנך,
אני מרגיש את הכאב התהומי
של עזיבתך,
ומייבב בלי שאת יודעת שאני בוכה
דמעות שחורות
כמו האפלה,
כמו חיי."

האלבום מכיל תשעה סטנדרטים של מוזיקה קובנית, אצלנו היו קוראים לזה שירי משוררים, שם זו נקודת המוצא.
כל נגיעה של ואלדז בקלידים מכילה חיים שלמים של ניסיון, של אהבות, כשלונות, הצלחות וכנות שלא תאמן. השירה של סיגלה היא משהו שאנחנו אפילו לא מורגלים אליו במוזיקה המערבית, כולה נשמה גדולה העולה מן הקרביים ונאבקת לצאת מהגרון.
המפגש של כל הדברים האלה ביחד יגרום לך להתעצב גם ביום שמש, גם בלי להבין את השפה, גם בלי לדעת על מה כל המהומה.

מתוך האלבום נולד גם מופע ובעקבותיו די וי די עם להקה שלמה ותרגום כל המילים לאנגלית. אם רציתם מתישהו לתת הזדמנות למוזיקה הזאת, שלהרבה אנשים נשמעת קלילה מדי או אפילו לא רצינית לפעמים, עכשיו זה הזמן…

פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0