כמו האחים הכימיק

כמו האחים הכימיקלים עליהם דיבר תומר אתמול, גם ארלנד אויה ואיריק גלמבק בו(תאמינו לי שהרבה יותר קשה לבטא את זה בקול) נפגשו בלימודים, רק שהם היו עוד ילדים קטנים בברגן שבנורבגיה. עוד לפני שהקליטו תו אחד, היה להם כבר רפרטואר של שירים על מורים והופעות בטקסי בית הספר. כשהיו בני שש עשרה הם הופיעו כ"סקוג"(יער בנורבגית) ואפילו הוציאו אי.פי אחד לפני שהפכו ל-"Kings of Convenience".

אחרי קיץ של הופעות אינטנסיביות ברחבי אירופה בשנת 99' הם נקטפו על ידי לייבל אמריקאי והוציאו את אלבומם הראשון בשנה שלאחר מכן. הביקורות הטובות וההשוואה הבלתי נמנעת לסיימון וגרפונקל לא איחרו לבוא ואפשר להבין למה. ההרמוניות הנהדרות, הגיטרה העדינה והמלטפת של שני החברים, המלודיות הנקיות והכתיבה המצויינת של הצמד הביאו להם חשיפה ומעריצים בכל העולם. למרות הפסקות ארוכות בין אלבומים(האחרון יצא ב-2009), הם ממשיכים להיות אחד הדברים הכי מרעננים בסביבה. הנה משהו שממש כיף לפתוח איתו את הבוקר מתוך אלבומם השני. הרי לא סתם קוראים להם "מלכי הנוחות".
בוקר טוב מקולומבוס…

פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0