ערן על אחד המלכים הכי גדולים של הבלוז- אלברט קינג…

בפרק השבועי של "שישי ובלוז" ערן שלנו עושה סדר בעניינים עם פוסט על אחד הקינגים של הבלוז, שהיה לו הרבה מה לומר בשנת 1967…

albert_studio

ערן: 1967 לא הייתה שנה גדולה לבלוז. למען האמת, התקופה כולה לא הייתה תקופה גדולה לבלוז: אם נלך כמה עשורים אחורה, לשנות ה-20 וה-30, נעבור דרך התפוצצות הבלוז של שיקגו בשנות ה-50 ונסיים בתחיית הפולק של תחילת ואמצע שנות ה-60, שאיתן דיבר עליה אתמול, נגלה שהבלוז ידע שנים טובות בהרבה.
לקראת סוף שנות ה-60 התחילה תחושה של דעיכה. מה שפעם היה בלוז טהור, עכשיו היה לבלוז-רוק במקרה הטוב, ובמקרים הקשים יותר לרוקנרול ששרידי הבלוז בקושי מעטרים את קצות נוצותיו. הסאונד הניסיוני של הפסיכדליה השתלט על העניינים, וקצת מאוחר יותר גם הפרוגרסיב המתוחכם והשאפתני – אויב גדול למוזיקה עממית ופשוטה כמו הבלוז – התחיל לצבור תאוצה. אין הרבה אלבומי בלוז גדולים מאותה שנה, אבל כן יש אמן אחד, שלמרות שהיה בסביבה הרבה זמן קודם, הוציא באותה שנה את האלבום הטוב ביותר בקריירה שלו.

אלברט נלסון נולד במיסיסיפי, אבל גדל בכלל בארקנסו. בניגוד לרוב אמני הבלוז שאת הקריירה, או לכל הפחות את הפריצה הגדולה שלהם, עשו בשיקגו, נלסון לא ניגן ולא הקליט בשיקגו. לאורך שנות ה-50 וה-60 הוא ניגן בהרכבים שונים והקליט עבור לייבלים רבים במקומות כמו ארקנסו, אינדיאנפוליס, ובעיקר סיינט לואיס, מיזורי. בהתאם לשיוך הגיאוגרפי, גם הבלוז שלו הוא לא "שיקגו-בלוז" קלאסי, ובטח שלא דלתא בלוז קשוח. הוא הקליט לרוב עם פסנתר ועם כלי נשיפה ברקע, והמוזיקה שלו הייתה בעלת אוריינטציה יותר "פופית". אבל מעל לכל התנשאה תמיד נגינת הגיטרה שלו, סאונד ייחודי של שמאלי שמנגן בגיטרה של ימניים בלי להפוך את כיוון המיתרים.

באמצע שנות ה-50, אחרי ההצלחה הגדולה של "Three O'Clock Blues" של ביבי קינג, הבין אלברט נלסון את הפוטנציאל המסחרי הגדול שטמון בשם המשפחה המלכותי. אז מאותו רגע ועד למותו ב-1992 הוא נודע כאלברט קינג, מה שהפך אותו לצלע אחת בטרויקת הקינגים של הבלוז, יחד עם ביבי ופרדי.
הסאונד המיוחד שלו, בדגש על נגינת הגיטרה המדויקת והשירה העמוקה, אמנם היה ניכר כבר בהקלטות הראשונות, אבל רק ב-67 הגיעה הפריצה המסחרית והאמנותית הגדולה, אחרי שחתם בלייבל Stax. קלפטון, הנדריקס וחבריהם לעולם הרוקנרול לעתיד הקשיבו טוב טוב, וכמעט כולם הזכירו את אלברט קינג כהשפעה אדירה על המוזיקה שלהם.

Born Under A Bad Sign נחשב עד היום, בצדק, לאחד מאלבומי הבלוז הגדולים בכל הזמנים. מדובר באלבום בלי נפילות. ולמרות שיצא בתקופה די מאוחרת, ולמרות הנטייה החזקה לכיוון של כמעט-רוקנרול ושל מוזיקה קליטה וקלילה, הוא לא נופל משום דבר שהקינג המקורי אי פעם עשה.
שבת שלום מקולומבוס…

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0