ממשיכים לצלול במ

ממשיכים לצלול במימיה הצבעוניים של שנת 1967, עם עוזי שכמצופה ממנו מביא לנו פוסט מעולה על ארבעת המופלאים…
עוזי:
בשנת 1967 הביטלס מצאו עצמם על פרשת דרכים. חברי הלהקה הרגישו כלואים בתוך תדמית הנערים הליברפוליים עם החליפות, תסרוקות הקערה. נמאס להם מנחילי הנערות הצווחות והבוכות שליוו אותם לכל מקום אליו הגיעו. " נמאס לנו להיות חיפושיות הקצב, כבר לא היינו נערים, הפכנו להיות גברים ונמאס לנו מסיבובי ההופעות והצעקות, הכל היה מוכרח ללכת" מספר פול מקרטני. ואכן הלהקה קיבלה החלטה להפסיק להופיע ולהתעמק בהקלטות אולפן. הביקורת שספגה הלהקה בתקשורת על ההחלטה להפסיק להופיע הייתה מקור נוסף למוטיבציה באולפן ההקלטות, פול מקרטני דיבר על כך שהתקשורת הכתירה אותם כמעיין שהתייבש("ALL DRIED UP").

לכל חברי הלהקה היה ברור שאלבום שיהיה עוד מאותו הדבר (בלי לזלזל בחדשנות של 'ריבולבר' ו'ראבר סול') יקבור אותם, במיוחד לנוכח התפתחות להקות כמו 'המי', 'הקינקס', 'הדלתות' ואפילו פינק פלויד שהתחילה לצבור קהל לקראת יציאת אלבום הבכורה שלה.
להקות אלו לאו דווקא התחרו ב'חיפושיות הקצב' מבחינת פופולריות אלא יותר בתחומים של חדשנות באולפן ההקלטות ובחינת גבולות מוזיקליים. לכן האלבום הזה מבחינתם היה MAKE OR BREAK.
התוצאה של תובנות אלו הוא אלבום מיוחד, פורץ דרך, כזה ששינה את פני המוזיקה ואם תרצו להרחיק לכת (תומר) את פני האנושות. כמובן שאני מדבר על 'להקת מועדון הלבבות הבודדים של סמל פלפלי' או SGT. PEPPER’S LONELY HEARTS CLUB BAND לדוברי הלועזית.
אחד הביטויים המפורסמים ביותר לצורך של הלהקה לברוח מעצמה היה האלטר אגו שמתבטא באלבום – להקת מועדון הלבבות הבודדים.

אני אוהב תמיד לחשוב על 'חיפושיות הקצב' במונחים של אבולוציה, כמוזיקה שהתפתחחה כמו שהייתה חייבת להתפתח כדי לשרוד ולשגשג. אפשר לראות את התפתחות הלחנים, המלל, העיצוב, מאלבום לאלבום. המקום היחיד בקריירה שלהם שההתפתחות באמת נראית בלתי הגיונית הוא המעבר מריבולבר לסרג'נט פפר. כמו אדם עם כנפיים שהתפתח ישירות מקוף. דילג על מה שבאמצע.
ההשפעות של האלבום על התרבות הפופולרית היו עצומות. הביטלס ייצגו בעצם את הדור שלהם, הבייבי בומרס שנולדו בזמן או מעט לאחר מלחמת העולם השניה. אותה להקה שהייתה לקונצנזוס(למרות שבמקומות מסוימים הוגדרו כמשחיתים את הנוער), ששרה על לאחוז ידיים וכל מילה שניה שלה הייתה YEAH פתאום החלה להתעסק בנושאים קצת שונים. אהבה, חופש, מלחמה, שלום, סמים (והרבה), כל אותם דברים שהחלו לבעבע אל מעל לפני השטח ובאו לידי ביטוי במאבקים על זכויות האזרח בארה"ב, במחאות כנגד המלחמה בוייטנאם.
"שינוי סגנון החיים של הנוער ברחבי העולם לא התרחשה סתם, זו הייתה המטרה שהצבנו" – מספר ג'ון בראיון מאוחר על השפעת האלבום.

בהאזנה למילות השירים, ללחנים, תוך הסתכלות על העטיפה הצבעונית, קשה להתעלם מההשפעה העצומה שהיו לסמים על האלבום. וממרחק השנים פול מקרטני ויתר חברי הלהקה אישרו זאת.
עם השלמת ההקלטות באפריל 1967 הושקעו בהקלטות סכום דמיוני(דאז) של 75000 דולר ובכך היה להפקה המוזיקלית היקרה בהיסטוריה. הוא הפך להצלחה מידית וכבש במשך שבועות ארוכים ברצף את פסגת מצעדי המכירות בארה"ב, בריטינה ובעולם כולו.
על אף ההצלחה הענקית שלו, דבר אחד שהעיב על התקליט במשך שנים היה התחושה של ג'ון, ג'ורג' ורינגו שהפרויקט היה של פול ושהם בעצם נכנעו לשתלטנות שלו (האגדה גם מספרת שהתופים באלבום הוקלטו בעצם על ידי פול שהתגנב לאולפן בלילות והקליט ללא ידיעתו של רינגו).

אני מצרף את השיר שפותח את האלבום ואת השיר שפותח את צד ב'.
פול מקרטני שהגה את הרעיון לאלבום , כתב את שיר הפתיחה כמעין מצגת דרכה הביא את הרעיון לג'ון וג'ורג'. שניהם לא התלהבו מהרעיון אבל לא הצליחו להציע רעיונות טובים יותר. הגיטרות בשיר היוו השראה לדורות של גיטריסטים לאחר מכן. גיטריסט אחד שמאד התרשם היה לא אחר מג'ימי הנדריקס שניגן בהופעה את השיר כשלושה ימים בלבד לאחר שיצא התקליט.
השיר WITHIN YOU WITHOUT YOU הוא התרומה היחידה של ג'ורג' לאלבום ופתח את צד ב', כלומר מי שהפך את התקליט קיבל את השיר הבלתי שגרתי הזה ישר לתוך הפרצוף(אני יודע שכבר העלתי את השיר הזה כאן אבל אני לא יכול להתאפק). השיר היה לראשון והיחיד(לדעתי) בו לא מנגנים יתר חברי הלהקה.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0