נועה חיכתה שבוע שלם כדי לכתוב על היהודים האלה, והנה היא, ביום הקבוע ובשעה הקבועה, עם פוסט משובח כמו תמיד…

נועה:
מסובכים, היהודים האלה, לא ברורים. מתעקשים להגדיר את עצמם בהגדרה מטושטשת, שלא ידוע מה טיבה ומה היא בכלל. מעשים אופייניים, תכונות אמיתיות או מדומיינות ומסלולים של זהות מבולבלת, שממאנת להשתלב למסלול מסודר, מוצאים את עצמם לפעמים מתנקזים לקצהו הקטוע והמדמם של האיבר הילדותי. וההגדרה, עמומה שכמותה, שוב מתחמקת ובורחת לי מבין הידיים אל מחוזות הספרות העתיקה, ואל הטורים השטוחים כטלית המתנפנפת, שמופיעים מעל דפי העיתונים, במיוחד בעונה זו של השנה, עונת הימים הנוראים של האביב.

יהודים יצאנו ממצרים ולא הפסקנו להתלונן במדבר, יהודים עלינו בסערה השמיימה על אדמת פולין החרוכה ולא הפסקנו להתבונן דרך העשן על איראן. יהודים היינו בים, באויר וביבשה, מעטים מול רבים, חשמונאים מול צבאות ערב המקיפים, ולא הפסקנו לנאום בכיכרות על גבורה ועל הצדקתו של האבדן.
יהודים למדנו להיות מחג אל חג בבית, וממעגל השנה החינוכי של הגננת בגן. יהודים למדנו להיות כשטרפו היטב את קלפי היהדות אל תוך הישראליות, והגישו לנו את המילקשייק הזה שוב ושוב, בכל פעם בטעם אחר וחדש, לפעמים, יש להודות, קצת מעופש. יהודים למדנו להיות ולחיות ולעתים גם לחדול ולמות. יהודים עושים את זה אחרת. תשאלו את כל הבנות.

אז מה החוקים באמת? יהודים כותבים אחרת? נגינותיהם כנגן הלוויים על מעלות המקדש ושירתם קדושה? כנראה שלא, ובכל זאת ניצוץ קלוש של גאווה משפחתית קדומה מתעורר בנו כשהגברת היהודיה שרה, וכשהאדון היהודי פורט עלי מיתר. כמה נתרגש כשיגיד "שלום" בהופעה ברמת גן, ויוסיף איזה משפט בעברית במבטא כבד ומוזר, וכשהיא תספר על שנת ההתנדבות בקיבוץ, שאותה לא תשכח לעולם.

דיוויד ברמן, יהודי טוב ומוכשר, מאייר, מוזיקאי ומשורר אמיתי, נולד בוירג'יניה, ובאמצע שנות השמונים פגש באוניברסיטת וירגי'ניה את סטיבן מלקמוס ובוב נסטוביץ, והקים איתם את להקת Ectosavia שתהפוך אחר כך ל-Silver Jew. במקביל סטיב מלקמוס הקים את פייבמנט, וניגן בשני ההרכבים במקביל. בסוף שנות השמונים עברו לניו ג'רסי, והשתלבו בסצינת האינדי הניו יורקית של תחילת שנות השמונים.

לא לגמרי ברור למה ברמן החליט על שם כל כך יהודי להרכב. יש כמה השערות, המתייחסות לאופציה של השם כשם-עט שהפך לשם הלהקה, או שם שהוא מחווה לשמות הרכבים אחרים. החינניות שבהן הן שזהו "קיצור" של שלט חוצות שצד את עיניו של ברמן, עליו היה כתוב "Silver Jewelry", או שזהו כינוי ליהודים בלונדינים… מה שלא יהיה, שם כזה כבר לא שוכחים, בטח לא בארץ הקודש.

ההרכב פעל לסירוגין בשנות ה-90 ובשנות האלפיים, ובכל עשור הוציאו שלושה אלבומים. בשנת 2003 ברמן, מדוכא ומכור, רוקר אמיתי שכמותו, ניסה להתאבד, אבל לשמחתנו התאושש, ובשנת 2005 הכריז על איחוד היהודים, ועל יציאה למסע הופעות ראשון. במסגרת מסע ההופעות הגיעו ב-2006 גם לארצנו הקדושה, וצילמו כאן סרט דוקומנטרי. ב-2008 הוציאו אלבום אחרון, ובינואר 2009 הכריז ברמן על פרישה ממוזיקה, שאותה ציין במופע מיוחד במערה תת קרקעית בטנסי.

דיוויד ברמן הוא יהודי יקר, איש מוכשר ומשורר נפלא. תוכלו להכיר אותו קצת דרך הבלוג שלו, mentholmountains ולמיטיבי לכת אני ממליצה גם לקרוא את שיריו של משורר רגיש וחכם.
על השאלה האם הוא יוצר יהודי או אמריקאי או שניהם גם יחד אני לא חושבת שבאמת אפשר לענות, רק לסמוך על דיוויד שידע בעצמו שיהדותו רלוונטית, גם אם היא רק מנצנצת כפרוטה כסופה שנשמטה מכיס ירושלמי לעת דמדומים. דיוויד ברמן וה-Silver Jews לא ירצו להכריע מיהו יהודי ומהי היהדות, ורק ידעו תמיד לספר על מקריותה הפשוטה והכואבת של אותה החוקיות.