כמו בכל שבת, קצת אחרי שהשמש שוקעת, מגיע הזמן המושלם לקחת כמה דקות ולהתפנק מעוד פוסט של נועה היקרה…
נועה:
בחנויות הספרים ערימות ערימות של ספרים בגוונים של אפור, ומעליהם תמיד יהיו השלטים מבשרי המבצע, שיודיעו לנו מה המחיר המופחת של האהבה. אחת אחרי השניה יאחזו הנשים בעוד ספר מן הסדרה האפורה ("טרילוגיה", הם קוראים לזה, כי זה נשמע הרבה יותר תרבותי מסתם עוד סדרה של שלושה ספרים…), ויחפשו בתוכה את כל מה שלא ידעו עד עתה על האהבה, ולא ידעו בכלל שאפשר לשאול.

רשתות הספרים סיפרו לנו השנה שאפור הוא הצבע האפל והמפתה של האהבה, רצוי שיהיה בחבילות של חמישים, ובמבצע. את הקשת החבויה במדף האחרון של החנות אף אחד כבר בכלל לא רואה, והדרך אל העולם הצבעוני שמאחוריה מתמלאת באבק מדפים אפרפר, נעלמת תחתיו, ועוד מעט וכבר תחסם כליל.
השבוע בא הצבע האדום והזכיר לנו שהוא הוא הצבע האמיתי של האהבה! עז פנים, חצוף, מודע לתשוקותיו. עיתוני הנשים נכנעו לו בזה אחר זה, וכל חנויות הסבון והקצף התמלאו בלבבות אדומים של וולנטיינס דיי.

וולנטיינס – כך הם קוראים לחג – חג הקדוש וולנטיין, קדוש נוצרי מן המניין, שעל לא עוול בכפו נושא על גבו לא רק צלב כבד מסורתי, אלא גם מסורת אכזרית של הצפת המרחב הציבורי בערב רב של לבבות אדומים, תוך זמזום מתמיד של בלדות גרועות, וכמובן, הטקס המשמעותי ביותר של היום – רכישת פריטים מיותרים ויקרים, כמחווה תמוהה של אהבה.

אהבה בעולם צרכני הפכה לטקס מתמשך של מיקח וממכר – מה תקנה לי ומה אתן לך בתמורה, כמה תשקיע בי ומה תהא תמורתך וכפרתך, ובאופן מסורתי ועגום – הרוכש הוא בעל המאה, ומי שתודעתה נרכשת – בעלת הדעה. אני יכולה להבין קצת את אותם גברים (לא כולם, לא מכלילה! כל הספנים כאן הם אנשים עמוקים ומפותחים!), ששמחים לקבל פטור משיחת עומק על אהבה ויחסים במחיר זר ורדים וחפיסת שוקולד בצורת לב אדום, אבל בחיי שאני לא יודעת מה קרה לנשים, שאימצו בחדווה את המקום הילדותי והתובעני המצפה לקבל מתנות, ולאמוד את האהבה על פי משקלו של היהלום ששובץ בטבעת.

בפברואר 1965 יצא הסינגל For your love של ה-Yardbirds, אותה מגה-סופרבאנד, שהצליחה להצמיח מתוכה, כמו מתוך אינקובטור מטפח, כמה מטובי המוזיקאים של כל הזמנים. ביוני אותה השנה יצא האלבום כולו, שנקרא על שם שיר הנושא.
אתן לך הכל, ויותר – למען אהבתך, כותב גרהאם גולדמן, מחבר המלים; את השמש, הירח והכוכבים, יהלומים כמובן, וכל מה שירגש אותך – הכל כדי שתחלמי עלי, וכדי שתאהבי.
מלים תמימות אולי, מתאימות להלך הרוח של תקופה, של חברה, של תרבות. אני אתן לך הכל, ואת – תאהבי אותי בגלל זה, כי אני משקיע, כי ככה משקיעים, כי ככה את רגילה שמשקיעים בך, כי ככה את רוצה.

אריק קלפטון עזב באותה שנה בטריקת דלת את היארדבירדס, בעקבות מחלוקות מקצועיות וטענה להתמסחרות יתר. אני לא יודעת אם המלים הללו היו חלק ממה שהפריע לו, אבל מתנחמת בכך ששנה לאחר מכן מצא את עצמו בסופרבאנד אחרת, Cream, שהקצפת שלה נעימה לי יותר מכל קצף-אמבט-ורדרד-מיוחד-לוולנטיינס שבעולם.

היום, כך אני מקווה, אנחנו כבר יודעים שכבר חלפו הימים שנוצת הזהב מגבו של הדרקון היא עדות לאהבה, וגם האביר האמיץ והמתוחכם ביותר עלול להכשל במלאכת אהבת היומיום. אני רוצה לחשוב שהחג הצרכני והדביק שהתרחש עלינו, שמנציח כל כך הרבה הנחות עבודה עגומות, הוא רק שריד אבולוציוני מתכלה, שהזמן והתבונה ייטיבו להכחיד במהרה.
ואני רוצה להאמין שגם היארדבירס שלנו, מחוננים ומוכשרים כל כך, כבר מבינים היום, בגילם המתקדם והעמוס בידע עשיר ובתחכום של שנים, שאהבה היא לא רק שוק קח-תן, וכמו הג'אז של צ'רלי "יארדבירד" פארקר, שעל שמו הם נקראים, האהבה היא שדה של אלתור אינסופי, של תחכום, של מחוות עדינות שמצטרפות לרצף גאוני, ושל המצאות חוזרות ונשנות של הרמוניות חדשות לבקרים, לימים וללילות.

 
פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0