אחד השירים הכי נשכחים והכי יפים של שנת 1965, ובטח דרך נהדרת לפתוח את השבת הסגרירית הזאת לקוח מתוך אלבום הבכורה הנהדר של אריק אנדרסן, שבניגוד לחבריו הפולקיסטים היה בעל נטייה לרומנטיקה בשיריו חוץ מההתעסקות הרווחת בנושאים חברתיים. זה השיר היפהפה לשילה…