אתמול בוב מארלי היה אמור לחגוג יומולדת 68. בסוף לא יצא. אז טולי היקרה חוגגת לו עם פוסט מיוחד שמתאים כמו כפפה לשבוע שלנו בקולומבוס…
נטלי:
רוברט נסטה מארלי, נולד ב-6 לפברואר 1945 בכפר קטן בצפון ג'מייקה, למציאות לא פשוטה. אמו סדלה מלקולם, ג'מייקנית שחורה ונוצרייה הדוקה, אביו נורוול סנט-קלייר מארלי (קפטן) ג'מייקני לבן.
הם התחתנו לאחר שהתגלה שסדלה בהריון. יום לאחר החתונה עזב הקפטן לקינגסטון. הקפטן לא הוכיח עצמו כאב השנה וחזר לבקר לעיתים נדירות.
כשהיה מארלי בן שש, לקח אותו אביו מהכפר והצהיר כי בכוונתו לרשום אותו ללימודים בפנימיה. לאחר מספר חודשים גילתה אמו כי אינו בפנימיה אלא נשלח על ידי אביו לטפל באישה זקנה וחולה בקינגסטון. אמו מצאה אותו והשיבה אותו לכפר. במשך ארבע השנים הבאות לא נפגש עם אביו כלל. פגישתם האחרונה הייתה חודשים ספורים לפני מות אביו שלא הוריש לו דבר.

אמו של מארלי נתקלה בקשיי פרנסה וניסתה את מזלה בקינגסטון כעוזרת בית. בספרה האוטוביוגרפי היא מספרת " בחיים בכפר, חשים הילדים את הקשיים ואת המחסור. למבוגרים, הבעיה הכואבת ביותר היא הפרנסה". מארלי נשאר ללמוד בבית ספר מקומי. אמו הגיעה לבקר ושלחה כסף. מארלי העדיף לבלות את זמנו ביערות ובשדות ונעדר מהלימודים. כשאמו הבינה שהוא מתחיל לפרוק עול משמעת הביאה אותו אליה לקינגסטון. בגיל 13 עברו לדירה ממשלתית ב-Trenchtown הנזכרת בשיר "No Woman No Cry".

מארלי עזב את כותלי בית הספר בגיל 14, והתחבר לנוויל לויונגסטון, זמר מפורסם שבעתיד יקרא לעצמו באני וויילר. בוב החל את עבודתו כרתך, והחל גם את הקריירה המוזיקלית שלו עם ג'ו היגס, זמר מקומי שנחשב בעיני רבים כמורה הרוחני שלו.
ב-1961 הקליט את שירו הראשון ועשר שנים אח"כ חתם חוזה עם איילנד רקורדס וקבע עובדה – מוזיקת רגאיי על המפה!

אחד הקונפליקטים הקשים שליוו את מארלי בימי חייו הוא ההטפה נגד החיים בבבילון שהיא התרבות הקפטליסטית המערבית לבין פרנסתו שהגיעה בזכות הקפיטליזם. למרות הצלחתו המדהימה החליט לחזור ולחיות בקיגסטון האלימה. מארלי תמך במשפחות עניות מהכסף שהגיע מבבילון. כוחה של המוזיקה שלו והאמונה הלכו והתעצמו במאבק נגד אלימות ונגד בבילון.

ב-31.9.76 ירו אלמונים במארלי, באשתו ריטה ובאמרגן דון טיילור. יומיים לפני קונצרט "Smile Jamaica" שארגן ראש ממשלת ג'מייקה בניסיון לפייס בין שתי הקבוצות הפוליטיות הנלחמות במדינה. השלושה נפצעו קשה מהירי. למרות פציעתו עלה מארלי להופיע כמתוכנן. כשנשאל מדוע המשיך להופיע אחרי הפציעה וויתר על מנוחה, ענה: "האנשים שמנסים להפוך את העולם לגרוע יותר לא לוקחים יום חופש, כיצד אני אוכל?". הקליע פגע במארלי בחזהו, בסמוך לבית השחי ושריר הזרוע, ולא הוצא מגופו מעולם.

רוב השירים שהשאיר אחריו, אלו שנולדו על רקע העוני והגטו בג'מייקה ואלו שנולדו מאמונת הרסטאפרי והאמונה בג'ה הפכו להמנוני נצח.
בוב מארלי הוא אגדה שצמחה בסמטאות קינגסטון. נסטה (שליח) הוא שליח של אהבה ולוחם החופש. הוא האמין בדרכו והפיץ מסר של שלום ואהבה. הטקסטים האמיתיים שלו חודרים לי לתאים הכי קטנים בלב והצלילים הקסומים שלו גורמים לי באותה נשימה לחייך ולדמוע.

מארלי נחשב בעיני רבים לשליח שמעביר בשיריו את המסר להתאחד ולאהוב. מסר זה בא לידי ביטוי בשיריו שחלקם קיבלו ציטוטים מפסוקי תנ"ך, כמו למשל באחד משיריו המוכרים "one love", בשיר זה מארלי לקח השראה מספר ירמיהו, שם נכתב "וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד, וְדֶרֶךְ אֶחָד, לְיִרְאָה אוֹתִי, כָּל-הַיָּמִים–לְטוֹב לָהֶם, וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם.

יומולדת שמח בוב! ותודה…

"No sun will shine in my day today; (no sun will shine)
The high yellow moon won't come out to play:
(that high yellow moon won't come out to play)
I said (darkness) darkness has covered my light,
(and the stage) And has changed my day into night, yeah.
Where is the love to be found? (oo-ooh-ooh)
Won't someone tell me?
'Cause my (sweet life) life must be somewhere to be found –
(must be somewhere for me)
Instead of concrete jungle (jungle!)
Where the living is harder (concrete, jungle!)."

 
פוסט הבא
פוסט קודם
וורדפרס: 0
DISQUS: 0