פותחים את שבוע יומולדת עם הסיכום של תומר וגם פוסט שעשה לו את זה במיוחד…
תומר:
שנה הא? וואי וואי איך עבר מהר. זו היתה שנה נפלאה, שנה של גילויים חדשים, אנשים מלאי תשוקה לאלת המוזיקה, כתיבה יפהפיה, קפטן רציני ובעיקר מוזיקה. המון מוזיקה. כיף גדול להיות חלק מכל הדבר החשוב הזה – קולומבוס, ערן, איתן, מורדי, עוזי, הרכש החדש – נועה וכל מי שנתן, קרא, הגיב, ואפילו עשה לייק ככה, בשביל הפרגון – תודה ענקית!
ללא ספק הקפטן התקיל פה עם הקטע הזה של בחירת פוסט השנה. לורד נואס כמה זה קשה. אבל היה אחד. אחד שתמיד הייתי חוזר אליו, קורא שוב ובודק אולי פספסתי משהו, אולי יש צליל שעדיין לא שמעתי בלינק המצורף.
הפוסט הזה שייך לאדר בן דהן. אדר שלנו, שיש לי הכבוד גם להכיר אותה באופן אישי הרימה עט (או מקלדת) וב-21 למרץ כאשר היינו בשבוע מנצ'סטר כתבה על להקת "Elbow" . מחשש לספויילרים לא אספר את תוכן הפוסט אבל היה שם משהו שביחד עם השיר (שכנראה שמעתי עשרות פעמים מאז) ועם הכתיבה הזורמת והמדויקת עושה לי את זה כל פעם מחדש.

השיר שבחרה אדר "Loneliness Of A Tower Crane Driver" מתוך ההופעה ב-B.B.C כנראה תמיד ירגיש לי כמו הדבר האמיתי. מעין "האני מאמין" שלי של איך מוזיקה "אמורה" להשמע. שיר (ואלבום) שללא ספק יעמוד במבחן הזמן הקשוח, הדבר היפה הזה פה כדי להשאר. ואת הדבר היפה הזה אפשר מסתבר, גם להשחיז וזה בדיוק מה שעשו חברי הלהקה בעיקר, וגאי גארווי בפרט לשיר הזה. חשבתי שהוא מושלם? אז חשבתי. הפירוש החדש הזה בדמות ההופעה הבלתי נשכחת הזאת פשוט גרם לי לאהוב מוזיקה קצת יותר. וזה הרבה.

ובנוסף לכל האושר הזה יש פה את הכתיבה. כתיבה שבעיקר מעבירה תחושה, תחושה שאתה או את שם בקהל ואלבו שרים במיוחד בשבילכם. כיף גדול.
מוזיקה יכולה לרגש בצורה יוצאת דופן, לגעת במקומות שאין מצב שמישהו או משהו אחר יכול. ובעזרת יופי של בחירה בתוספת כתיבה פירסט קלאס נפל בחלקי להרגיש את זה שוב, את העקצוץ הזה הטוב.
תודה אדר, ושיהיה מזל טוב קולומבוס ועוד שנים של מוזיקה טובה…

 
פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0