שבוע 22- שבוע אינדי ישראלי בקולומבוס

IF I can stop one heart from breaking
I shall not live in vain;
If I can ease one life the aching,
Or cool one pain,
Or help one fainting robin

Unto his nest again,
I shall not live in vain
כשקראתי שאפרת בן צור מוציאה אלבום חדש, הדבר שתפס אותי יותר מכל היה בכותרת, שירים של המשוררת אמילי דיקינסון. ידעתי שהשם מוכר לי, אבל לא ידעתי מאיפה. כשהבנתי שהיא משוררת אמריקאית בת המאה ה-19, כבר ידעתי שמתחבא שם סיפור מעניין. הלכתי ונברתי, ואכן למשוררת סיפור יוצא דופן. היא לא יצאה את ביתה במשך 30 שנה! ונחשבה בעיני המקומיים למשוגעת(כמו בערך שמונים אחוזים מהאנשים באותם ימים). היא הוציאה לאור בימי חייה רק שמונה שירים, אבל אחרי מותה(למרות בקשתה לשרוף את תכולת חדרה) מצאה משפחתה 1700 שירים שלה, אותם הם פירסמו, והפכו לאבן דרך בשירה האמריקאית. הכתיבה שלה היתה אישית ומהורהרת בעלת מטאפורות מתקדמות ונחשבה מוזרה לתקופה.
את המטען הזה לקחה אפרת בן צור ויצרה בעזרתו אלבום שהוא פשוט קסם אחד גדול.
תשעה שירים נהדרים, בנויים לתפארת, אותם היא שרה ברגישות, ברוך ובמתיקות אינסופית עם הקול הילדותי נאיבי שלה.
דווקא "חוסר המאמץ" הבולט בטיפול בשירים, נותן כבוד לטקסטים העשירים של דיקינסון ומרים אותם למקום מעניין ומאתגר.
בן צור, אמנם חובקת כבר שני אלבומים, אבל בעיקר שחקנית, מביאה את החושים החדים שלה מהתיאטרון כדי ליצור לחנים פשוטים ויפים שיהלמו את הסביבה של דיקינסון.
מנגנים איתה באלבום הרבה אנשים מוכשרים, ביניהם עומר הרשמן, קרני פוסטל על הצ'לו וגם עמית ארז בכמה קטעים.
האלבום הזה מתנגן אצלי בלי הפסקה בתקופה האחרונה, ואני מקווה שגם אתם תתנו לו צ'אנס לעשות לכם טוב.
הרבה טוב…

 

 

 

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0