ממשיכים במרץ ב"שבוע קאברים" עם תומר שמביא לנו את אלבום הקאברים שממש עושה לו את זה… תומר: כל מי שכבר שמע על מארק לנגן(או על אחת מהלהקות והפרוייקטים שלו) יודע בבואו לאלבום חדש, להתכונן לשירים על ייאוש נוגה בקול מעושן לצד גיטרה חשמלית. בועט ומחלק כאפות חופשי. לא עוד! באלבומו הרביעי("I'll Take Care of You") החליט לנגן לעשות אלבום קאברים. השירים, אשר נבחרו בקפידה, יוצרים אסופה מדהימה שכוללת שירי פולק מסורתיים, קאנטרי, דו-וופ ובלוז. למרות שהאלבום די שומר על המקור, מארק ידע אך להכניס לכל שיר את התוספת המיוחדת שלו, והבחור יודע מה הוא עושה. אם הכרנו את לנגן עד עכשיו כבחור קשוח שלא רואה בעיניים, כאן רואים צד אחר. המיומנות הנדירה שלו הופכת כל כול שיר לסיפור מופלא. כוסות וויסקי, כליאה שלא בצדק, נערות יפות וכל מה שכל גבר חלם להיות. אמנים מעולים שהמעיטו בערכם כמו טים הרדין, פרד ניל, והרכבים מדהימים כגון "Gun Club" ו-"Leaving Trains" מקבלים במה וזוכים לתחייה מחודשת בזכות הפרוייקט הנפלא הזה. הטון האחיד של לנגן משחק לטובתו ולמרות שלקח שירים כה שונים, הצליח להפוך את האלבום להשקפת עולם אחידה ומהודקת. הגיטרה האקוסטית, התיפוף הרגוע, החליל- תוסיפו לכל זה את הקול של לנגן והרי לכם אלבום שגם שומר על אופטימיות, מרגיע וגם מראה לנו שהמלנכוליה עדיין כאן. לא מאולץ, זורם, בדיוק בסדר הנכון- לא חושב שיכולנו לבקש יותר. לנגן לוקח את השירים והופך אותם לשלו. כל שיר הוא נושא נצחי אשר מחזיק ומחזק את שורשיה של המוזיקה האמריקאית. יש שיגידו חיקוי טום וויטס. לדעתי מדובר בפלא. הזמר הגב-גבר הזה שיודע לצעוק עלייך, ללטף אותך, להושיט יד ולתת סטירה עם הצד המעליב של היד, הכול באמצעות קולו הצרודחורק משהו-דפק שיחוק. "הצד האחר" שאנו המאזינים, זכינו לראות(או יותר נכון לשמוע) מעניק מימד חדש, גורם לחשוב ובעיקר ממיס בכל האזנה מחדש. ועל זה אני אומר-הללויה…
COMMENTS