שבוע 13- קולומבוס מגלה את לונדון

אז תומר כתב לנו על בואי הגדול, ועכשיו איתן מחזיר עם פוסט על מי שנחשב בזמנו ל"אויב" של בואי (בעיקר בעיני התקשורת והקהל, כי במציאות אבא של בולאן היה המורה של בואי בביה"ס והם אפילו היו חברים די טובים…)

איתן: שנות השבעים המוקדמות. הרולינג סטונס מכים ביד רמה ואצבעות דביקות. לונדון משתגעת אחר הגלאם-רוק הנוצץ של דייויד בואי ו – Roxy Music וגם T-Rex. אבל ברשותכם נחזור כמה שנים אחורה. 1967. מארק בולאן (האיש מאחורי T-Rex) – בן 19, סטיב פרגרין טוק – בן 18. ביחד הם טירנוזאורוס רקס (Tyrannosaurus Rex) – שני ילדים ארוכי שיער עם גיטרה ובונגוס שמנגנים בסאבווי ברחבי לונדון. מין תאטרון רחוב, כשבולאן על שירה וגיטרה וטוק על כל השאר. בולאן כתב על בארוק, על מיתולוגיה פרסית ויוונית ושלל מעשיות פרי מוחו. סטיב טוק ניגן על כל תוף אפשרי ועשה קולות. בשנה הקרובה הם יצליחו להתקדם מרכבת התחתית, דרך סצינת האנדרגראונד-פולק הלונדונית, עד לאולפן ההקלטות, בהדרכתו של בחור צעיר עם תכנית רדיו אגדית – ג'ון פיל (John Peel, מה-BBC, שגם תרם את קולו להקלטות, בהקראת סיפור בסוף האלבום). האלבום הראשון של הצמד יצא בשנת 68' וזכה לשם הקליט – "My People Were Fair and Had Sky in Their Hair… But Now They're Content to Wear Stars on Their Brows". חמושים בדמיונו הפורה של בולאן בן העשרים, יצרו השניים אלבום קטן ומינימליסטי שמבוסס על גיטרה אקוסטית, שלל כלי הקשה מכל העולם, פטריות וסמי הזיה. אלבום שמטייל בקלילות משעשעת בין רוקנ'רול הכי ערום שיש, בלוז, פולק-פסיכדלי וצלילים אפריקאים והודים. התגלמות הרוח החופשית והפאן שביצירה של שני נערים מוזיקליים, מוכשרים וסקרנים עם הסמים הנכונים. את שרידיו של הטירנוזאורוס אפשר למצוא היום כאלמנט מוביל בעיצוב הפולק המיוחד של דבנדרה בנהארט למשל ועוד רבים אחרים…

 

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0