רובים ותלתלים, עיצוב: חן מכבי | ראפ מטורף, עיצוב: טל פוגל
בהפתעה מוחלטת, טונה הוציא לאחרונה שני אלבומים. לא אלבום כפול עם שני צדדים, אלא שני אלבומים נפרדים שיצאו במקביל – 'רובים ותלתלים' ו'ראפ מטורף'. ח"י שירים ובהם הוא מארח בין היתר את רביד פלוטניק (שלוש פעמים), פלד, סימה נון וחיים משה. טונה, כמו פלוטניק, הגיע לשלב שבו אלבום שלו הוא אירוע תרבותי. הוא אחד היוצרים האהובים והמבוססים בישראל, כפי שהדבר התבטא בשש ההופעות שלו ושל רביד בלייב פארק ראשון לציון, שנמכרו תוך שניות.
בשלב הזה, כשמאחוריו ארבעה אלבומים מוצלחים, טונה מצא את עצמו בצומת דרכים. מצד אחד הוא התמודד עם ביקורת על כך ש'מזרח פרוע', אלבומו הקודם והמצוין, הלך לכיוון מעט יותר כלל-ישראלי ומסחרי בהשוואה להיפ הופ של 'גם זה יעבור' ותחילת הדרך. מצד שני, 'מזרח פרוע' שיקף את טונה של 2021 והיה אלבום שהצליח ביותר, עם להיטי ענק כמו 'היי בייב' ו'סהרה'.
טונה בחר הפעם ללכת לשני הכיוונים במקביל, כשבלילה אחד הגדיל את הדיסקוגרפיה שלו ב-50% אחרי רצף של אלבום פעם בשנתיים (וארבע שנים בין האלבום הקודם לשניים הנוכחיים). אם כל זה לא מספיק, הוא חגג בשנה שעברה את יום הולדתו ה-41. לכן, להר הציפיות הזה צריך להוסיף גם את משבר גיל הארבעים ואת המשבר הכללי שהוא חיינו בשנתיים האחרונות.
מה ישראלי בעיניך
התחלתי את ההאזנה ל'רובים ותלתלים', שכבר לפי הרושם הראשוני (העטיפה והשם) נתפס בעיניי כאלבום רך יותר מ'ראפ מטורף' שהוא, ובכן, ראפ מטורף. מבחינה סגנונית בהחלט מדובר בהמשך של 'מזרח פרוע', עם ניסיון לסאונד שהוא מעין אבולוציה של ההיפ הופ הקלאסי. תופים ונגיעות של מזרחית, קצב עדין יותר, מוזיקאי מפותח יותר. בשיר הראשון, 'קשה בכדור הארץ' טונה חוזר למוטיב החלל שמלווה אותו לאורך כל הדרך, אבל הוא לא מרפרפ, רק שר. המילים שלו עדיין חותכות: "ביקשתי צדק, קיבלתי כדור הארץ".
אמנם טונה הוא הראפר, האיש בפרונט והכותב, אבל לצידו יש את ניר דנן ויקיר בן טוב, שותפיו במשך שנים. בשונה מפלוטניק, טדי נגוסה, ורוב הראפרים, טונה זה הרכב של שלושה אנשים: טונה-יקיר-נירו. הם התחילו בתור הרכב היפ הופ בימים המחתרתיים של 'טונהמן ג'ונס', אבל הורידו את המן ואת הג'ונס. שם הגיעה ההצלחה. ההמשך של המסע הזה לעבר המקום האישי ברמה הטקסטואלית והכלל ישראלי ברמה המוזיקלית, מורגש מאוד באלבום. טונה עובר בין טקסטים מחאתיים ("אמרו לנו פסע / יש פה רק שסע") לבין מוזיקה שנוגעת בשכבות עמוקות יותר של החברה הישראלית, כשב"קצר בתקשורת" שממנו לקוחה השורה הזאת מתארח חיים משה. טונה אירח באלבום הקודם את אושיק לוי ואת שלום חנוך והוציא גרסה ל"כנפיים" עם מרגול בעבר, כך שזה לא דבר חדש עבורו. החיבור הזה בין המשורר יורה המילים לבין אגדת הזמר המזרחי בן ה-69, הוא שלב טבעי באבולוציה של טונה, שמצליח לייצר משהו גדול יותר, כלל ישראלי.
המשבר הגדול שנוכח באלבום הוא המרדף אחרי קבלה עצמית. לא חסרים שירים של טונה על שברונות לב עוד מתחילת הדרך והוא צוחק עליהם בעצמו במהלך האלבום, אבל הפעם נשמע שהוא מדבר על הנושא מזווית אחרת. לא זווית של אדם פגוע בהכרח, אלא של מי שבאופן הדרגתי משלים עם העבר ומבין איפה הוא נמצא היום, עד להשלמה מלאה. טונה אומר ש"אני מספיק גבר כדי לבכות כמו כוסית", ושהוא יצא מהמדבר אחרי ארבעים שנה. הבעיה היא שהוא יצא ממנו בדיוק כשמולדתו הולכת פייפן.
בעולם אחר, האלבום הזה של טונה לא היה 'רובים ותלתלים', אלא רק 'תלתלים'. לא היה צורך של ממש ברובים, אבל אלה הם חיינו ואנחנו מנסים לברוח. גם טונה עצמו, שספק מקנא ספק מבקר איך "עידן עמדי שוב התגייס / אני ביום הזיכרון השתטחתי בצפירה", או "עם של גיבורים שחסרה לו אמא". אם צריך לסכם את 'רובים ותלתלים' בשתי מילים, זאת קבלה עצמית. פורטיס שר פעם ש"ידידות עם עצמך היא דבר נחמד" וטונה מספר איך "ניסיתי להיות מייקל ג'ורדן בכל תחום, אבל אפילו ג'ורדן הוא לא ג'ורדן בכל תחום". בדומה לחלק מהסיפורים שאופפים את מספר 23, טונה ברמה מסוימת הימר על עצמו, עם מוזיקה שיצאה מהמסגרת ה"קלאסית" של הראפ.
תחזיקו חזק בסיבוב
כאן בדיוק מגיע הטוויסט, עם האלבום הנוסף מהצמד הנוכחי ואולי הכבד ביותר של טונה עד היום במונחי היפ הופ. עכברי הראפ שביניכם יחזרו שלוש שנים אחורה ל'גוף', הסינגל הכבד שיצא אחרי 'מזרח פרוע' הקליל יותר, ויש מי שיחזרו לימים של טונהמן ג'ונס ואפילו פרודוקס, ההרכב של רביד פלוטניק, שקל, אריסטו וצ'יצ'ו שהוציא אלבום אחד ב-2010 ונעלם. טונה מעלה את הבאסים למאתיים ומחליף את השירים – את המוזיקה השליש מזרחית, שליש היפ הופית ושליש פופ ישראלי, בביטים.
אם 'רובים ותלתלים' הוא אלבום של פתרון, 'ראפ מטורף' הוא אלבום של בעיות. טונה מעלה את הקצב, מדבר על העיסוק האובססיבי של התקשורת בו עצמו, על מעמדו כאחד משני המלכים הבלתי מעורערים של התעשייה, ועל השימוש בהיפ הופ בתור מעין מגן עבורו מפני הקשיים של העולם החיצון.
הוא מדבר על טבח השבעה באוקטובר, החל מהתקווה ש"רק יצחוק יתקוף אותי" בשיר הראשון ועד השיר 'ראש למעלה', השיא הרגשי של צמד האלבומים, ואחד משירי הזיכרון הטובים ביותר שנכתבו מאז הטבח. הוא מספר על שיחה עם פדויות שבי, על קרובת משפחתו נועה פרג' ז"ל ועל לוטן אביר ז"ל שנרצחו בנובה ועל המפגשים עם כל אחד ואחד מהם. אימו של אביר ז"ל, לפי טונה, "אמרה לי תחייך, ככה הוא היה רוצה", וטונה בוחר בחיים על רקע ביט קצבי. אמנם מדובר במסע האישי שלו ושל הטריו, אבל זהו גם המסע של רבים מבני ה-20-30 שמרגישים שטונה, שפרץ בדיוק כשהם היו בגיל ההתבגרות, הוא קול של דור.
חלק לא מבוטל מהקבוצה הזו היה בשש ההופעות של טונה ופלוטניק בלייב פארק, מין טקס הכתרה של ההיפ הופ כז'אנר הבולט בישראל. רצף ההופעות הזה זוכה להתייחסות בשיר הנושא 'ראפ מטורף', השיר הטוב ביותר בעיניי בשני האלבומים. השיר ברובו מאדיר את האגו וההצלחה של צמד הראפרים, אבל כשמסתכלים על זה מהצד, תכלס, אפשר להבין אותם. גם כריסטיאנו רונאלדו חוגג שערים.
למרות זאת, טונה ופלוטניק הם כבר לא שני ילדים שעושים סשנים בחדר בפתח תקווה. טונה בן 41, רביד בן 37. שניהם בין האמנים המשפיעים והחשובים ביותר בישראל בעשור האחרון. יחד איתם, גם ההיפ הופ שלהם התבגר. הוא עדיין מהיר, הוא עדיין עתיר פאנצ'ים ("מותר לצעוק רק עד אחת עשרה / תופס מקום, זוהי דמוקרטיה, דמוקרטיה רק עד ש-"), אבל מעט יותר בוגר. אפשר לשמוע שטונה ואורחיו השונים עברו דבר או שניים בחיים, גם מהטקסט עצמו וגם מהסאונד, כולל הסמפול המבריק של 'התותח מצלצל פעמיים' בשיר 'אוזניות', שבו טונה ופלד מדברים על ההשפעות המוזיקליות שלהם.
טונה ממשיך ומדבר על הניסיון להתרגל להצלחה עם האנשים שלצידו, על תחושת הזרות מהילדות בשכונת עמידר ועד המצב היום עם כל השמועות והעיסוק התקשורתי הבלתי פוסק בו. גם ב'ראפ מטורף', באופן מעניין, האלבום מסתיים בשיר שכולו קבלה עצמית. יש כאן שני אלבומים שונים לחלוטין ברמה המוזיקלית וגם בנושאים, אבל שניהם מסתיימים באותה דרך – טונה הצליח להבין את עצמו. "להם לקח שיר אחד להתאהב בי, לי לקח ארבעים שנה", הוא שר ב'היה מדבר'. יש כאן שאלה מעניינת למאזינים: האם אנחנו באמת רוצים שהמוזיקאים האהובים עלינו יקבלו את עצמם? האם אנחנו באמת רוצים שהם ישנו את עצמם ויעזבו את הז'אנר שגרם לנו להתאהב בהם? כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת איתם? המעריצים הכבדים של טונה, או המעריצים עם האוזן הפתוחה, יתאהבו בשני האלבומים האלה. מי שלא, כנראה יחזרו לטונהפארק.
COMMENTS