קיבלתי מייל מפאת׳ר ג׳ון מיסטי. כלומר ג׳יי טילמן. כלומר ג׳ושוע טילמן. כלומר כן, רשימת תפוצה, אבל עדיין, תנו לי לחלום שזה ממש הגיע ממנו אליי.
כותרת המייל: עשור ל-I Love You, Honeybear
גיף Mind blown
עשור? איך עבר עשור?
אבל נחזור שניה להתחלה. ב-2015 יצא I Love You, Honeybear, אלבומו השני של ג׳ושוע טילמן תחת הפסבדונים פאת׳ר ג׳ון מיסטי. האלבום הזה הגיע אחרי קריירה מוזיקלית עשירה: טילמן שחרר כמה EP's תחת השם J. Tillman, עם שירים שהוא בעצמו מכנה ׳שירי מבוכים ודרקונים׳ – מילים מורכבות ומלודיות פשוטות, מושרות בקול חלש וללא הליווי התיאטרלי שאנחנו רגילים לו היום. במקביל לעבודת הסולו שלו, הוא גם חבר ל-Fleet Foxes בתור מתופף הלהקה.
ב-2012 טילמן החליט לצאת לדרך חדשה ושחרר את האלבום הראשון בתור פאת׳ר ג׳ון מיסטי. אם ב-Fear Fun טילמן רק החל לבנות לעצמו את התדמית הצבעונית של מספר סיפורים שאמאני שמטייל בלוס אנג׳לס ומגלה אותה לראשונה (על כל קסמיה ובעיותיה), ב-Honeybear הוא כבר הרגיש בעור הזה בנוח. ביני לבין עצמי, אני נעה ונדה בין החיבה שלי לשני האלבומים הללו: Fear Fun הסיפורי, ההיתולי, לעומת Honeybear שמזגזג בין ז׳אנרים ונאומי תוכחה כלפי הדור, כלפי הממשלה, כלפי החברה.
Ancient holy wars
Dead religions, holocausts
New regimes, old ideas
That's now myth, that's now real
Original sin, genetic fate
Revolutions, spinning plates
It's important to stay informed
The commentary to comment on
Oh, and no one ever really knows you
And life is brief
So I've heard, but what's that gotta do with
?This black hole in me
הטנטרום הזה בעצם מעולם לא נפסק ובשלושת האלבומים הבאים: Pure Comedy, God's Favorite Customer ו-Chloe and the next 20th Century, טילמן ימשיך להשתמש במסכה הנבואית שהוא עטה כדי להטיח ביקורת בכל מי שרק אפשר, כולל הוא עצמו. ב-Honeybear יש איזה מיקס מופלא שקורה טרם הטרנזישן המלא והפיכתו של טילמן למנהיג כת. זה נכון גם לעטיפת האלבום. ב-Fear Fun וב-Honeybear הצבעוניים יש מוטיבים של דת, של אמונה, של תוכחה, אבל הם קורים על רקע צבעוני ומושך את העין. ב-Pure Comedy בעל השפה העשירה כבר עברנו לשחור-לבן, לדמויות כועסות שמבעירות את גבעות לוס אנג׳לס, ובאלבומים הבאים כבר איבדנו אותו לגמרי (שלא נדבר על החדש, Mahashmashana, שיצא ב-2024. עוד עטיפה אחת כזו ואבדנו).
אבל לפני שטילמן עזב וחזר ועזב וחזר מלוס אנג׳לס ומהלב שלי אישית, הוא לקח אותי למסע מסביב לעולם עם I Love You, Honeybear ו-Fear Fun. הייתה אפילו בדיחה בקרב חבריי לסיפון קולומבוס שבהופעה הבאה אני מקבלת ניקוב חינם. את שני האלבומים הראשונים שלו בתור השאמאן, הליידיז מן, הסטוריטלר המשוגע, גיליתי יחד, בסן פרנסיסקו. באותה תקופה Fear Fun התלבש לי על היד האמריקנית כמו כפפה. אולי גם בגלל הלך הרוח הווסט-קואוסטי, הרגשתי בנוח להתהלך על מדרכות אמריקניות ולזמזם לי בראש את Nancy from Now On שהוא בעיניי, עדיין, השיר הכי טוב של פאת׳ר ג׳ון מיסטי אוור. נכנסתי לתוך הטראנס עמוק יותר כש-Honeybear יצא. שיר הנושא התנגן אצלנו אלפי פעמים בבית, וכך גם 'שאטו לובי' על חתונתם של פאת׳ר ואשתו אמה. גם הקומדיה השחורה Bored in the USA מצאה לה מקום של חיבה בפלייליסטים המשפחתיים. וכך יצאנו למסע בעקבות פאת׳ר ג׳ון מיסטי: מברלין, לפריז, לפסטיבל באורהוס שבדנמרק;
על כל במה שראינו עליה את פאת׳ר ג׳ון מיסטי, הקפדתי שנעמוד בשורה הראשונה ונחזה בו מעמיד פני מתעלף בפני הקהל. טילמן הוא לא רק זמר מופלא, מתופף מוכשר ומספר סיפורים נהדר, הוא גם פרפורמר ענק. בכל ההופעות שיצא לי לראות הוא הפנט את הקהל, ובמובן הזה הפסבדונים שבחר לעצמו אינו מקרי. למשל שיר שבכלל לא הבנתי בהתחלה, כמו True Affection, התגלה לי בהופעה כיצירה מטורפת. היכולת הזו שלו היא פלא, ואחת הסיבות שאני אוהבת מוזיקה כל כך.
?When can we talk with a face
Instead of using all these strange devices
Seems like you and I
Need to have a crazy conversation
Wouldn't be that hard, get along so well
Sentence by sentence
It's a trial run, let me show you how
Figure I can give you true affection
אני שמה לב שלא כתבתי על השירים עצמם כמעט, אבל אני חושבת שקצת כמו שאני חוויתי אותם – כהתפוצצות אדם על פסגת הכישרון שלו, כך גם אתם ואתן צריכים וצריכות לחוות אותו. האניבר נע בין אלקטרוניקה לפולק לרוק, והוא סוג של קונצנזוס, למרות שהוא ביזארי. זהו רגע סינגולרי בחייו של אמן; כשהפרסונה והמוזיקה נפגשות, וקורה משהו שהוא גדול יותר מעוד יצירה שפוגשת אוזניים של הקהל.
באלבומים שלאחר מכן, טילמן הלך והתרחק ממני, או שאני ממנו. היו כמה שירים שהתלהבתי מהם, ובמיוחד זה פה למעלה שאני כנראה אחראית לחלק ניכר מהצפיות בו ביוטיוב. אבל עם כל האהבה אליו, 2024 הייתה השנה הראשונה שבה יצא אלבום של פאת׳ר ג׳ון מיסטי ולא הזכרתי אותו ולו במילה בסיכום השנתי. ובכל זאת, כשהמייל הזה נחת לי בתיבה, הסתכלתי עליו בחיבה, הלכתי לספוטיפיי, חיפשתי את Honeybear, לחצתי פליי ונהניתי מכל שיר ושיר. ממליצה לכם ולכן לעשות את אותו הדבר בדיוק.
COMMENTS