בתקופה שאחרי אלבומם הראשון (License to Ill) בסוף 1987, נדמה שהביסטי בויז לא נמצאים במקום הכי טוב בלשון המעטה, למרות שעל פניו היו על גג העולם. הם סיימו סיבוב הופעות מוצלח שהיה כמעט בק-טו-בק עם הופעות החימום שלהם לטור של Like A Virgin של מדונה. בנוסף הם עשו היסטוריה: האלבום License to Ill הגיע לפלטינום מרובע והפך להיות אלבום הראפ הראשון בהיסטוריה שהגיע למקום ראשון בבילבורד האמריקאי. אז מה היה כל כך גרוע?
הסאטירה קמה על יוצריה
הביסטי בויז נאלצו להתמודד עם התדמית האיומה שהם יצרו לעצמם תחת ההכוונה של הלייבל שלהם, Def Jam, באותה העת. זה לא שהם היו טלית שכולה תכלת, כל הקריירה הקצרצרה שלהם התבססה על תדמית הילדים הרעים. אבל בסיבוב ההופעות שבו הם חיממו את מדונה, הבינו הביסטיז שילדות בנות שתיים-עשרה הן ממש לא קהל היעד שלהם. אז הם החליטו לעשות הכול כדי להישאר בתודעה, וזה היה מבחינתם לעשות כמה שיותר פרובוקציות על הבמה, מול קהל הילדות ההמום. דף ג'אם קלטו את הצד הריווחי של העניין ואפשרו להם ללכת על הקו הפרוע. הסאטירה של הביסטיז על בחורים מיזוגניים, חובבי בירה והתפרעויות. להפתעתם, דווקא מי שהתלהבו ומילאו אולמות בסיבוב ההופעות שלהם היו בדיוק אותם טיפוסים שהם צחקו עליהם. במקביל, (to party) (You gotta) Fight for your right והקליפ שלו שודרו ללא הפסקה בתחנות הרדיו וב-MTV והפכו את הביסטי בויז להצלחה מתפוצצת בין לילה.
כעבור שנתיים ולמרות התהילה והפרסום, הביסטיז הרגישו שתדמית הילדים הרעים נמאסה עליהם. הלחץ שהפעילו עליהם ראסל סימונס ושותפו ריק רובין (מנהלי דף ג'אם) להמשיך ולספק את הסחורה, הביא למתחים רבים בינם לבין הלייבל. סימונס ורובין אילצו אותם להמשיך את מופע הליצנות בפני קהל שהם תיעבו, תמורת חלוקת אחוזים מגוחכת. הקש ששבר את גב הגמל היה כשההרכב גילה שלא יקבל שני מיליון דולר תמלוגים על האלבום עד שלא יוציאו אלבום חדש, שיהיה סוג של License to Ill 2. לאחר כמה מהלומות מילוליות עם סימונס ורובין, החליטו הביסטי בויז לעזוב את חברת התקליטים וקרב משפטי החל מול דף ג'אם. בשלב זה, הם היו די מיואשים. הם נתפסו כיציר כפיו של ריק רובין שהפיק את License to Ill והצלחת האלבום כולה נזקפה לזכות דף ג'אם.
סימפולים מעולם אחר
מרוקנים מאנרגיה וחסרי כיוון, הביסטיז התפזרו להם בכיוונים שונים: אד רוק שיחק בסרט נעורים והתמקם באל.איי, אדם יאוך הקים הרכב מהצד ('ברוקלין') ומייק די בעיקר עשה סמים. ההרכב למעשה התפרק מאחר ויאוך הודיע לסימונס ורובין שהוא עוזב מבלי שידעו על כך מראש (שני החברים הנותרים דיאמונד והורוביץ). אבל כעבור כמה חודשים, במסיבה הוליוודית, אד רוק שמע קלטת של סימפולים שלא שמע מעולם: סימפולים מז'אנרים שונים דחוסים שכבה על שכבה בסנכרון מושלם. הוא עשה בירור וכך הגיע לשלושת האנשים שהיו אחראיים למה ששמע: מט דייק, והצמד מייק סימפסון וג'ון קינג (ה-Dust Brothers). נלהב, הוא יצר קשר עם שני חבריו וביקש מהם להגיע לאל.איי. על מנת להיפגש עם מט דייק וה-Dust Brothers. לאחר פגישה עם השלושה בביתו של מט דייק בלוס אנג'לס, החליטו הביסטי בויז שהם רוצים להתחיל לעבוד על אלבום חדש והתחילו לחפש חברת תקליטים שתהיה מוכנה להחתים אותם. מאחר והם היו כבולים עדיין בחוזה לדף ג'אם, העניין לא היה פשוט בכלל. הם חיפשו חברת תקליטים גדולה מספיק כדי לקיים את מה שכל כך ייחלו לו: להשתחרר מהחוזה עם דף ג'אם ולזכות בחופש אומנותי. בסוף קפיטול הענקית החתימה אותם על חוזה שמן מאוד במונחים של אותם הימים.
המקדמה היפה שקיבלו הייתה אות לחגיגת בזבוזים אידיוטית נוסח הביסטי בויז. לאחר שהשתכנו כמה שבועות במלון יוקרה והתרכזו בין השאר בלזרוק ביצים מהחלון על אנשים, הביסטיז שכרו אחוזה מטורפת בהוליווד הילס, רכשו מכוניות יוקרה ובכלל, נדמה היה שהם היו עסוקים יותר בלהיראות גדולים מהחיים מאשר בעבודה על התקליט. הם החלו לעבוד על האלבום החדש בתחילת 88' ביחד עם ה-Dust Brothers, מט דייק וטכנאי ההקלטות החדש שלהם מריו קלדטו ג'וניור שעבד איתם גם בהמשך הקריירה שלהם.
הצוות שעבד על התקליט ביחד עם הביסטיז היה צוות חלומות: מט דייק היה די.ג'יי ידוע באל.איי ואחד ממייסדי לייבל התקליטים העצמאי Delicious Vinyl. הוא היה בעל טעם וידע מאוד אקלקטיים במוזיקה וידע לחבר בין היפ הופ לז'אנרים מוזיקאליים מגוונים. ה-Dust Brothers היו באותם ימים שני סטודנטים למחשבים והיו להם הכישרון והידע למקסס את הסימפולים באמצעות מחשב קומודור. למרות החדשנות, עבודה ממוחשבת בעולם המוזיקה באותם הימים הייתה בחיתוליה, וסנכרון הסימפולים כך שישבו בשכבה על גבי שכבה באופן מושלם היה לא פשוט ונמשך נצח.
האלבומים שדגם מט דייק כללו מבחר אקלקטי של ז'אנרים: Fאנק, ג'אז, ראפ, סול, דיסקו, פרוג-רוק ועוד. בין הסימפולים אפשר למצוא את הביטלס, פינק פלויד, אלביס קוסטלו, הקומודורס, ג'ימי הנדריקס, פאב פייב פרדי, ג'וני קאש, פסי הקול של 'מלתעות' ו'פסיכו' ועוד. סך הכל ידוע על כ-104 סימפולים, כשאת רובם דגמו ללא היתר זכויות יוצרים.
גם באלבום הזה, הליריקה רחוקה מרחק שנות אור מהתוכן העמוק והבוגר שיצא נגד מיזוגניה, הומופוביה וקידם נושאים חברתיים, שיגיע בהמשך הדרך של הביסטיז. שלושתם הגיעו ממשפחות יהודיות מבוססות כלכלית כך שיכול להיות שהעיסוק שלהם בשעמום מהחלום האמריקאי, ולא בחתירה תחתיו, הגיע מאותו רקע שבע. כך ניתן למצוא למשל את Egg Man, שיר על השלכת ביצים, או תכנים מיזוגניים בשיר Hey Ladies. באותה עת הרכבים כמו Public Enemy הפכו לפופולריים בעיקר בזכות ליריקה שביטאה מחאה על המצב בגטאות ומעמד האפרו-אמריקאים בחברה האמריקאית. אפילו ה"קולגות" של הביסטיז, Run DMC, יצאו באלבום עם ליריקה הרבה יותר חברתית ב-1988.
צרצרים
העבודה על Paul’s Boutique הושלמה כמעט שנתיים אחרי שהחלה. נציגי קפיטול והביסטיז עמלו רבות על יחסי הציבור לקראת צאת האלבום וכל מי שלקח חלק בעשייתו, בראשם הביסטיז, הרגישו שהאלבום כל כך טוב וחדשני שהוא עומד לחולל מפץ בתעשיית המוזיקה. וכך, ב-25 ליולי, 1989, שוחרר האלבום ברעש תקשורתי גדול על גג משרדי קפיטול.
הדבר הבא ששמעו הביסטיז היו צרצרים. לאף אחד לא היה אכפת מהאלבום. אף תחנת רדיו לא השמיעה אותו, MTV לא שידרה את הקליפים, לא היה ביקוש להופעות וחלק מרשתות המוזיקה הגדולות כמו טאוור רקרודס לא טרחו אפילו להחזיק את האלבום. סביר להניח שכשילונו החרוץ נבע מכמה סיבות: האחת, הביסטיז החליטו לעשות שיפטינג מבחינה אומנותית ותדמיתית. הם התעקשו שהאלבום יהיה חף לחלוטין מאיזשהו אלמנט מסחרי, שיקשור אותם שוב לצילו המאיים של אלבומם הראשון. הם בחרו שלא להוציא סינגלים לפני האלבום, למרות תחינותיהם של נציגי קפיטול ואף גנזו רצועה בשם 'ג'רי לואיס' לאחר שהחליטו שהיא מסחרית מדי. שנית, החדשנות המוזיקלית ושוברת המוסכמות שלהם התקבלה בבוז מוחלט מאחר ובתעשיית המוזיקה השחורה לא רצו לקבל אותה. שלישית, הם עזבו את דף ג'אם שהייתה חברת התקליטים החשובה ביותר בעולם ההיפ הופ. ראסל סימונס נחשב לסנדק של ההיפ-הופ ולעזוב את דף ג'אם היה מעשה שלא ייעשה. רביעית, בתקופה שבה עולם ההיפ הופ התכנס בתוך הפרסונה האפרו-אמריקאית שלו, הביסטיז קיבלו כתף קרה מהתעשייה גם בשל צבע עורם, וכמובן בשל הליריקה המנותקת מכל הנושאים החברתיים שהיו בלב ליבה של התעשייה אז, למרות שלא חפה אף היא ממיזוגניה. אפילו נציגי קפיטול הודו שהם לא עשו מספיק כדי לקדם את האלבום, כי מבחינתם הוא לא היה "שחור מספיק". האלבום הגיע לזהב אחרי חודשיים, אך הביסטיז עמדו על סף פשיטת רגל בשל הבזבוזים הלא-אחראיים שלהם בתקופת ההקלטות. למזלם הטוב, קפיטול חתמה איתם על חוזה לשני תקליטים ולכן הם החליטו לעשות חושבים לקראת האלבום הבא.
הכישלון המהדהד של 'פול'ס בוטיק' התעמעם במרוצת הזמן. עם השנים גם חובבי מוזיקה מושבעים הבינו שמדובר במאסטרפיס פורץ דרך. מגזין הרולינג סטון הכתיר אותו כ"דארק סייד/ פט סאונדס של ההיפ-הופ" ואפילו מיילס דיוויס אמר שאף פעם לא נמאס לו להאזין לאלבום. האלבום הבא שלהם שיצא ב-1992 (Check Your Head) כבר התקבל בזרועות פתוחות, הן מבחינת הקהל והן בקרב מבקרי המוזיקה והביסטי בויז חזרו להיות מפלצת להיטים. תקופת הצינון מ-License to Ill חלפה ובזכות ליריקה עמוקה הכוללת מסרים חברתיים מותאמים יותר לדור האיקס, הם הצליחו סוף סוף להשתחרר מתדמית הילדים הרעים ולפנות לקהלים אחרים לגמרי. הם זכו להכרה כמוזיקאים בעלי אג'נדה חברתית ופורצי דרך מבחינה מוזיקלית.
COMMENTS