סתיו ואני היינו אמורים להיפגש כבר מזמן, אבל כמו הרבה דברים – גם היצירה שלו הושפעה מהמלחמה ושחרור האלבום נדחה במספר חודשים. אנחנו נפגשים בזום כשסתיו נמצא בירושלים לקראת הופעת ההשקה של האלבום שתתקיים ב-20.6 בפסטיבל הג׳אז.
כשאני שואלת את סתיו על התקופה הזו של דחיית האלבום, נדמה שהוא מהאנשים מעוררי הקנאה שמסתכלים על חצי הכוס המלאה באופן טבעי. זו תחושה שתלווה אותי לאורך כל השיחה – שסתיו הוא מסוג האנשים שממש כמו ההשראה לאלבומו, Symphony of Water, יודע לזרום בטבעיות ובקלילות ממקום למקום. הוא עוד יתאר את הדואליות שבין ג׳אזיסטים והדימוי המאוד טכני והפרפקציוניסטי שלהם לבין ה״חצי השני״ שלו – של היפי רוּחניק (במילותיו).
עטיפת האלבום Symphony of Water, ציירה: אסנת צדוק
סתיו, אז ספר בעצם מה קרה איתך בחודשים האחרונים.
״האמת שקרו הרבה דברים טובים. עוד לפני המלחמה היו לי מחשבות לעבור לאירופה. זו הייתה מחשבה כללית ואיך שהמלחמה התחילה – המשפחה ואני יצאנו מהארץ; הם חזרו אחרי שבועיים-שלושה ואני המשכתי. הגעתי לפולין כי יש לי חבר טוב שגר שם ודברים התחילו להסתנכרן לי עם הופעות בכל מקום בו התארחתי. למשל… הגעתי למועדון ג׳אז לג׳אם סשן והבוקרית הציעה לי לעשות הופעת סולו. נסעתי לגרמניה וביום שהגעתי חבר אמר לי שקיבל סלוט למועדון למופע פותח. מה שקיוויתי שיקרה באירופה – שיהיה לי מקום, להופעות שלי ולמוזיקת הג׳אז שלי – קרה. קיבלתי ליצירה שלי אישורים מהעולם. נשארתי בברלין משהו כמו 5 חודשים; התחלתי חיים שם, התחלתי לעבוד שם.״
במה התחלת לעבוד?
״בהופעות, ללמד קצת. נסעתי לפורטוגל גם וניגנתי שם באיזה ריטריט. יש לי שני ערוצים שונים: אחד זה הג׳אז והשני זה יותר הספריצ׳ואל-היפי-סטייל. אני ממש אוהב את שניהם ולא הייתי יכול רק אחד.״
תרחיב?
״בפורטוגל ניגנתי בריטריט קונטקט תנועה. ניגנתי להם הופעה כל ערב תוך כדי שהם רוקדים ועפים. ואז חזרתי לגרמניה והיו לי שם שתי הופעות: אחת ממש מגניבה במוזיאון פעמונים. ניגנתי בערב פתיחה של לוקיישן חדש למוזיאון.״
איך אתה יודע מה יתאים לכל סוג הופעה?
״אני חושב שג׳אז בגדול זה המפתח שלי ללנגן מלא דברים כי זו שפה מוזיקלית שלמדתי אותה לעומק. זו שפה שעוזרת מאוד להבין איך עובדת מוזיקה. אחרי ג׳אז הכל פשוט״, הוא צוחק. ״ג׳אז היא באמת מוזיקה מאוד מורכבת. אבל הם לא יודעים שיש לי עוד אלטר אגו רוחניק.״
ואיך אתה יודע מה לנגן בריטריטים?
״כשאני מנגן בריטריטים זה כי אני בעצמי הייתי בהרבה ריטריטים, מדיטציות ועניינים וכאלה ואני, מעצם ההיכרות של הדבר, יודע מה צריך ומה תומך. זה הכי פשוט – כל ג׳אזיסט יכול לעשות את זה. אבל עם ריקוד – כשמנגנים לריקוד – יש לך כח מאוד חזק ואתה צריך להיות עדין לאללה. צריך לשמור על תדר מאוד מאוזן. לפעמים אני אפילו מפסיק לנגן. מה שהכי מהותי בתפיסה שלי – תמיד יש מקום לחופש. אין סט שכולו מוכן מראש ואז העבודה שלי היא לקרוא את הסיטואציה. לקרוא את האנרגיה״
נשמע כמו DJ רק עם מוזיקה חיה. מה אתה יותר אוהב?
״ברגע עצמו – אני הכי אוהב להופיע. להיות על במה עם ההרכב או סולו. גם באירועים של רוח מדובר בהופעות – פחות או יותר. לפעמים זה יותר הופעה ולפעמים זה יותר… איך אומרים? להחזיק מרחב. לפעמים אני מפעיל אנשים – אומר להם לשיר. אני אוהב ללמד אנשים מוזיקה על הדרך.״
אז הגענו ל-Symphony Of Water. אלבום שני אחרי אלבום בכורה שלא היה אינסטרומנטלי.
״נכון! ב-Symphony of Water לקחתי מוזיקאים שכל אחד מאסטר ארט בתחומו ובמקום לגרום להם לנגן מוזיקה סופר מורכבת – שהם יכולים! הם יכולים לנגן את המוזיקה הכי מורכבת בעולם – יצרתי יצירה שיש בה הרבה מקום לפרשנות. המורכבות מגיעה מחופש, מזה שכולם מדהימים וקשובים ושנעים להיות ביחד. חייבת להיות תקשורת בטלפתיה מוזיקלית כזו כדי שזה יעבוד.
כשמשאירים מקום פתוח אז המוזיקה יכולה לדבר וכמו שאמרת על דיג׳יי – המוזיקה סוג של עושה את זה בעצמה ושולחת מסרים לנגן. אני לפעמים שומע משהו באוזן הפנימית – משהו שצריך לנגן ממש ברגע הזה. זה בכללי מה שאני רוצה להביא לעולם – זה פחות תבניות ויותר חופש כדי שהמוזיקה תוכל לדבר איתנו בריל טיים. בגלל זה אני הכי אוהב להופיע. כי הקהל הוא מן מגביר את ערוץ התקשורת הזה.״
אז איך בעצם הגעתם להקלטות? איך בעצם ההנחיות היו כתובות לנגנים?
״יש כמה קטעים, אולי 3, שהכל כתוב מההתחלה ועד הסוף. יש כמה קטעים שהם חצי-חצי: מצד אחד כתוב בקווים כלליים אבל יש הרבה מקום פתוח, ויש אולי שני קטעים שהם ממש פתוחים. זה לא שזה דף לבן ריק אלא סימון כללי של ההרמוניה ושנהיה על אותו גל ובאותו סולם. ותכלס שם המג׳יק הכי קרה. כמובן שעשינו כמה חזרות טובות.״
מעניין אם מאזינים ידעו להבדיל בין הסוגים.
״יש דברים שבעיניי ברור שהם כתובים, כי הנגנים עוברים ביחד מדבר לדבר. יש שם דברים… בקטעים המאולתרים… דברים שלא הייתי יכול לכתוב בחיים – כאלה פרטים ומורכבויות שכל נגן עושה ברגע.״
אם אתה מדמיין מי הקהל של המוזיקה הזו? מה אתה מדמיין?
״זו שאלה קשה כי הייתי רוצה שזה יהיה לכולם. הייתי מדייק: ׳למי שמוכן לתת את מלוא הקשב שלו למוזיקה׳. מי שמוכן לראות מוזיקה בתור אמנות ולא רק כמשהו ברקע. מי שיכול לצלול. נראה לי שזה מי שיהנה.״
הרעיון של המים – מתי הוא התגבש? כבר בבריף?
״כשרק התחלתי לכתוב את הדברים זה לא היה מגובש עד כדי הרעיון של מים ספציפית. היה לי ברור מה אני אוהב במוזיקה ומה חסר לי במוזיקה שאני שומע כל הזמן: פלואידיות, פחות תבניתיות ויותר זרימה וצבעים – שאלו באמת אלמנטים של מים! הקטע שאני אוהב במים זורמים זה שהם כל הזמן משתנים – הם לא חוזרים על עצמם, אבל זה גם לא כאוטי לגמרי. זה זרם קבוע אבל הוא לא יכול לחזור על עצמו – כל הזמן יש שינויים קטנים.
אני מאוד אוהב מוזיקה אימפרסיוניסטית – ראוול לדוגמא. מה זה הדבר הזה?! מאיפה זה בא?! זה קסום וצבעוני ושונה. אני זוכר שישבתי בירדן ואני יושב מסתכל על המים, מקשיב להם ופתאום אני רואה איזה סלע ואני רואה זרם מסביבו ושומע את הזרם הזה לבד. אני רואה שאני יכול להקשיב לתרכובת של השצף הזה של הירדן. הכל קורה ביחד: סימפוני אוף ווטר.
בכל מוזיקה אלקטרונית וגם בפופ – יש מלא תבניות ועושים להן ריפיט במחשב. לי, באופן אישי, פשוט חורה לי לשמוע את אותו מהלך שוב ושוב. זה לא חי בעיניי.״
במוזיקת פופ שתיארת משתמשים בהרבה כלי הלחנה, ו-AI וכו׳. בג׳אז משתמשים בכלים כאלה?
״היום יש הכל מהכל. אם משתמשים בכלים בצורה מגניבה – זה אחלה. באופן אישי – הצלילים של כלים אקוסטיים הכי מעיפים אותי. וזו לא תמיד המוזיקה שהכי קל לעכל.״
אתה חושב שמה שיצרת נחשב ג׳אז? מה הז׳אנר שלך?
״אחרי ההקלטות לא ידעתי אם זה ג׳אז או לא. שאלתי את הבסיסט אברי (בורוכוב – ש״ר): ׳תגיד, זה ג׳אז?׳ אז הוא אמר: ׳השאלה זו התשובה׳. קשה לי עם הקטע שצריך לבחור ז׳אנר – כי אין. כל הקטע זה לצאת מהז׳אנרים! לצאת מתפיסות, לצאת מקופסאות! ואז בסוף אתה מעלה לספוטיפיי, הוא שואל ׳איזה ז׳אנר׳ ואם אתה לא אומר – אז הוא מתנקם בך!״
בכלל, ב-2020 הוצאת אלבום לא אינסטרומנטלי, עם שירים כמו ׳פרח׳ ו׳אילה׳ למילותיה של יונה וולך ובביצוע של אביב פק. נדלק פתאום האור על היצירה שלך – ואז נעלמת. מה קרה?
״זו שאלה. האלבום הזה… אני קולט שיש מצב שממש בלבלתי את הקהל. מגיל 7 אני מנגן על פסנתר קלאסי ובגיל 13 נכנסתי לג׳אז וחשבתי לעצמי ש׳וואו! זה הדבר! זה הכי!׳. יש ז׳אנר כזה של ילדים שנכנסים לג׳אז וזה כמו סמים!״, הוא צוחק, ״באיזשהו שלב התחלתי להופיע עם אביב פק ועמרי בר גיורא. היה לנו טריו כזה – וכל הופעה הייתה קסם. כשחזרתי לניו יורק (גולדברג למד בניו סקול בניו יורק – ש״ר) חשבתי שבא לי ליצור שני אלבומים: אחד של שירים ואחד אינסטרומנטלי.
השירים זה פשוט מה שיצא קודם אבל איכשהו דווקא הם הסטייה מהאיזור הרגיל שלי. הוצאתי את Songs במאי 2020 ואיכשהו הוא הצליח לא מעט ביחס לקנה מידה של אלבום ראשון. ׳פרח׳ תפס ממש. סופר נהניתי ליצור אותו ובתכלס? יצרתי אותו כדי לשמוע את השירים האלה בעצמי ואחרי זה להתקדם. בא לי להיות בנוכחות ובחופש ולהופיע עם שירים לא מעובדים ומוכנים. אני יודע שאני מבקש הרבה מאנשים: ׳תבואו להופעה ואל תכירו שום דבר!׳״
״אני תמיד כותב ותמיד מלחין והבשיל הרעיון להוציא עוד אלבום. חלק מהחומרים כבר היו אם כי בסוף רק שיר אחד מהישנים נשאר באלבום. אני מרגיש שהאלבום הראשון סייע לייצר את האלבום השני ובאתי אליו עם הרבה יותר ניסיון. אני מרגיש שהאלבום השני הרבה יותר מהדהד אותי. אני סופר גאה בו ואני אקשיב לו הרבה יותר מאשר לאלבום הראשון.״
זה גם בסה״כ יצא לך טוב – אלבום ראשון מצליח ובשני יש לך יותר חופש לעשות את מה שאתה ׳באמת׳ רוצה. יש לך הוראות האזנה לאלבום?
״וואו, זו שאלה טובה.״, הוא עוצר לחשוב לכמה שניות. ״אני חושב… שלהקשיב לזה כמו סיפור, באותה רמת קשב. אם יוצא לך להאזין לספר שמע (אודיובוק – ש״ר) נגיד, אם את מפספסת כמה מילים – צריך לחזור אחורה. צריך להיות בסיפור ולהקשיב לזה כאילו זו עלילה. לשים את זה בחזית ולא ברקע.
וגם כל קטע יש לו את האנרגיה שלו – הקטע הראשון הוא ׳תעצמו עיניים וצאו לאיזה קווסט של דיסני׳, משהו פנטסטי כזה. הקטע השני זה.. ההיילייט שם הוא סולו גיטרה, מגה-רוק. הייתי אומר להקשיב עם כמה שיותר נוכחות של ההווה ולנסות להבין מה עומד לקרות עוד רגע, מה קרה לפני שניה, מה קורה עכשיו. לא לנסות להבין למה, אין כל כך טעם בזה. יותר להתמסר לאנרגיה של כל קטע.
כמו שאתה במים באיזה אגם / נחל – ופשוט להרפות את הגוף ולהיסחף בזרם.״
יש הופעת השקה ב-20/6 בפסטיבל הג׳אז בירושלים. מה הלאה?
״אני נוסע לאירופה והולך להביא את סימפוני אוף ווטר לגרמניה. אבל האמת האמת? מה שהכי בא לי זה לכתוב עוד אלבום. כבר כתבתי אולי שליש או חצי אלבום סולו פסנתר – אז יהיה אלבום סולו פסנתר. יהיה אלבום צדדי שאולי אפילו יצא מחשבון ספוטיפיי שונה של מוזיקה למדיטציה. מתישהו בעתיד יגיע עוד אלבום או שניים של שירים גם.״
יש משהו שאתה רוצה להגיד שלא שאלתי?
סתיו חושב לכמה רגעים. ״כן! ש… כל מי ששומע את המוזיקה שלי ואוהב את המוזיקה שלי והגיע עד לכאן אז הבסיס להשראה שאני רוצה לתת לאנשים הוא ללכת עם התשוקה שלהם אפילו שזה בניגוד לכל הסיסטם, אפילו שזה הימור וקפיצה מהצוק. אני חי את זה – וזה כל כך שווה.״
—
COMMENTS