Homeריאיון

אומר כן /// ריאיון מיוחד עם גיא חג׳ג׳ לרגל חגיגות ה-20 לעונג שבת

למי שגדלו בסצנת האינדי המקומית נדמה שהוא תמיד היה שם. 'עונג שבת' מחליף קידומת ושחר רודריג, חמושה בשאלות מהצוות, ישבה עם גיאחה לשיחה

גיא חג׳ג׳, צילום: אריאל עפרון

גיא חג׳ג׳, צילום: אריאל עפרון

זה נראה לנו טבעי כמו השמש, כמו הירח, כמו המים, כמו ביונסה: יש בלוג שנקרא ׳עונג שבת׳, בלוג המוזיקה והתרבות האינטרנטית שהקים ויצר ועדיין מפעיל גיא חג׳ג׳ (הידוע בכינויו ׳גיאחה׳). אך מסתבר שלא כך תמיד היו פני הדברים והעונג חוגג השנה את שנתו ה-20. לרגל המאורע המשמח ישבתי עם גיאחה לריאיון פתוח ומתוק עם איש שפשוט אוהב להגיד ׳כן!׳. 

הכנתי לגיאחה הפתעה מבעוד מועד. 'ארכיון האינטרנט' הוא גוף שמתעד עמודי נחיתה לאורך השנים. התיעוד הראשון ל-haoneg.com נראה כך, עמוד ריק ובמרכזו:

אני לא חושבת שגיאחה הבין אז כמה האתר הזה ישנה את הרגלי ההאזנה של ביצת האינדי פה בארץ. ובאמת כשהראיתי לו את העמוד הזה, כפי שהוא נראה אז, כובד הזמן פתאום הורגש. עברו כעשרים שנים מאז ש׳עונג שבת – בלוג מוזיקה ותרבות אינטרנטית' הוקם. מבלוג הוא התרחב לשידורים בקצה, לכתבות בבלייזר, לליין מסיבות אלקטרוניות, לפייסבוק ואינסטגרם וערוץ בטלגרם (״לא טיק טוק. אין לי שום חשק להשקיע עד כדי כך״) ואף לרצועה קבועה בגלגל״צ. לא כל הפרויקטים האלה נושאים את השם ׳עונג שבת׳, אבל הרבה מהם התאפשרו בזכות אותו בלוג שאנחנו חוגגים לו כעת עשרים שנים.

גיאחה, עשרים שנה! אתה מרגיש שאתה השתנית? איך עונג שבת השתנה?

״ברור! קודם כל, זה לא שבשלב מסוים אמרתי לעצמי 'אני אכתוב בלוג על מוזיקה'. זה לא ששמתי יעד, זה קרה מעצמו כי כזה אני; אני שומע משהו שאני אוהב ואני רוצה לספר לכולם. לפני שהעונג הוקם היו פורומים של מוזיקה, גיליתי פתאום שיש אנשים שאני יכול לדבר איתם על מוזיקה ולא רק עם החברים שלי. גיליתי שאני יכול לבטא את עצמי לגבי מוזיקה, לגבי מה שמעיף אותי עכשיו. מהפורומים משכו אותי לשרת העיוור, היינו מעלים פעם בחודש מגזין חודשי והוא תמיד היה עולה בשישי או במוצ״ש. מתישהו מישהו כתב בפורום: ״מה, נחכה עד שישי כדי שיהיה מה לקרוא?״ וזה נתן את הדחיפה לפתוח את העונג".

פתאום בזווית העין מישהו שולף מהתיק שלו עטיפה של תקליט. גיאחה ישר מתמגנט לעטיפה ואנחנו עוצרים את הריאיון. כשמסתמן שלידנו יושב דור קומט (מההרכב ׳בסיסטיות׳) גיאחה קורץ לו: ״נפלת על השולחן הכי טוב שיש״. יש משהו סוּפר-מדבק בלראות כמה הבנאדם דלוק על מוזיקה, נגנב ממנה, ומכל מה שקשור בה: החל מהעטיפה ועד ללייב מיוזיק.

״אז… איפה היינו? כן, היו זמנים שהייתי עם העונג ביחסים מורכבים. ׳עונג שבת׳ יותר גדול ממני, מגיא, כרגע. אני נוטה להתחייב למסגרות מאוד נוקשות: ׳שיט! יום שישי מחר! אני צריך לגלוש לפחות שבע שעות כי לא הייתי הרבה באינטרנט השבוע!׳ גם בגלגל״צ, הגדרתי לעצמי שזו תכנית של מוזיקה ממש חדשה, אז אני מתעקש כל שבוע לשמוע מלא מוזיקה. אביטל זוגתי וחברים אומרים לי: ׳אתה יודע שאתה לא חייב, גם מוזיקה מלפני שלושה חודשים זה סבבה!׳ אבל אני לא מסוגל. בעונג היו שבועות שזה היה נורא: לשבת כל יום שישי שזה יום יקר, של סידורים, ולחרוש את האינטרנט. כשעברנו לקנדה לקחתי הפסקה. צללתי לגמרי ללימודים לשנתיים. ועכשיו זה און אנד אוף, יחסים פתוחים כאלה, לא מחייב. במשך רוב השנים האלה הייתה תחושה שהעונג ממלא תפקיד עבור אנשים שאין להם מקום אחר. עכשיו אני מרגיש שדי קל למצוא דברים שמתפרסמים בעונג; את רוב הדברים ראית באינסטה או בפייסבוק או ששלחו לך. כולם כותבים עונג שבת, אז אין לחץ. אני לא חייב להוציא את זה כי אחרת אף אחד לא ישמע״.

אתה מרגיש שגם משהו בחיבור שלך למוזיקה השתנה בשנים האלה?

״לא. החיבור שלי לתרבות אינטרנט השתנה. העונג תמיד היה מוזיקה ותרבות אינטרנט על סוגיה. השינויים שעברו על האינטרנט, ועל סגנון החיים שלי ושלנו – סמארטפון וכו׳, שינו את המעורבות שלי. אבל החיבור הבסיסי למוזיקה, להתרגש ממוזיקה ולרצות לכתוב עליה – זה לא השתנה מעולם. הדבר שאני הכי אוהב אחרי תקלוט זה לכתוב על מוזיקה שאני אוהב. אני צריך לשבת עם עצמי רגע כדי להבין למה האלבום החדש של עלמה גוב מאוד מרגש אותי. כמי שכותב כן סיגלתי לעצמי הרגל לשאול את עצמי למה״.

שמתי לב שאתה לא כותב ביקורת שלילית. 

״כשהייתי כותב ביקורות ב'וויינט' הייתי עושה את זה די הרבה. הרי מה תפקידו של מבקר מוזיקה? נורא קשה לי לסמוך על אנשים שלא אומרים על שום דבר שהוא לא טוב. אני מבין את גישת קוטנר, לא הייתי טורח לקטול אם עלמה גוב תוציא אלבום גרוע, אבל אם נועה קירל תוציא אלבום גרוע יהיה לי חשוב לבדוק למה, לשים דברים בתוך הקשר למען הרחבת הדיון". 

אלבומה החדש של עלמה גוב, ׳,איך האהבה הזאת חומקת בין האצבעות׳

מה הדבר הכי מלהיב שיצא מהעונג, נגיד מפגש מיוחד או פרויקט שאתה גאה בו?

״הכרתי את אביטל אשתי דרך עונג שבת. ביי פאר, מדובר באהבת חיי, ווין של החיים. אבל כל דבר טוב שקרה לי בחיים – זה בגלל עונג שבת. כל פרויקט, כל הצעת עבודה, רוב החברים שלי, גם אם לא באופן ישיר, איכשהו תמיד נובעים מעונג שבת. אני מניח שהפרויקט של תום ווייטס הוא גאוותי (הכוונה לאלבום המחווה לווייטס ׳שירים משומשים׳, ש״ר), אבל האמת? הגאווה שלי היא הקיום המתמשך של העונג. אני עובד עכשיו מול התדר על הפקת אירוע עשרים שנה לעונג וקיבלתי הודעה מאחת העובדות שאמרה לי שהיא הכירה כל כך הרבה מוזיקה דרכי, ושהיא חייבת לי. עצם העובדה שהעונג בכלל משחק תפקיד בחיים של אנשים אחרים – זה ממלא אותי באושר. מה שהקצה היה בשבילי, העונג הוא בשביל אנשים אחרים״.

עדכנת את עוקבי העונג שאתה תכתוב כשתכתוב, כלומר בתדירות יותר נמוכה. מה הדבר שגורם לך להגיד: ״אה! עכשיו אני אכתוב״? זה תלוי בכמות האייטמים שהצטברו?
״כן, כשהצטברו לי אייטמים וכשיש לי חשק וזמן. אני משתדל לכתוב פחות ממחויבות ויותר מחשק. אבל אני מרגיש שהעונג פשוט השתנה: הוא בטלגרם, באינסטגרם, בתוכנית ברדיו. הפעולה היא אותה פעולה: ׳אתם חייבים להקשיב לדבר הזה שאני ממש מתרגש ממנו עכשיו!׳ אני עושה את זה כבר מאז גיל עשר, בין אם זה להושיב את החברים על טייפ ולהשמיע להם, ובין אם זה לפרסם סטורי על שיר שאני שומע ברגע זה וכיף לי איתו״. 

מה תהיה הפלטפורמה הבאה של העונג?
״אני יכול להגיד לך מה לא תהיה הפלטפורמה הבאה: טיק טוק. אין לי שום חשק להשקיע עד כדי כך. אנשים לא מאמינים לי, אבל אני מאוד מאוד עצלן״.

ועדיין אתה בוחר לעשות את זה, וגם לעשות את זה לבד לעומת קולומבוס שהיא מערכת של כותבים. איך זה להיות וואן מן שואו?

״שאלה טובה. אני ממש סוליסטי בכתיבה אז בעונג תמיד היה כיף. אבל אני אוהב גם לעבוד עם אנשים. לדוגמא העבודה שלי ב'בלייזר' הייתה תענוג. העורכים היו כאלה מעולים, כאלה שאת שולחת טקסט טוב והם מחזירים אותו מעולה. נגיד קרה לי שכתבתי כתבה של 7,000 מילה שעבדתי עליה חודש ואמרו ׳זה לא עובד׳. בכל דבר אחר, פרט לעונג, אני לא סוליסט: בליין המסיבות 'אלקטרובנק' עם תום שדמי, רום אטיק בפודקאסט ׳הרגע׳, דויד פרץ ב׳שיר זר׳ (אלבום מחווה שהוציאו יחד ללאונרד כהן, ש״ר). אני כמעט תמיד בצמד. כיף לעבוד ביחד כשיש חיבור נורא אינטואיטיבי וכשברור שמסכימים על 80% מהדברים. ושאוט אאוט גם לנבחרת הכי טובה שהייתי בה: 'הקצה'. זה נורא מוזר כי לכל אחד יש את הסלוט שלו, אבל זו ממש קהילה. הייתי כלום בלי קוואמי ונדב רביד, הם האנשים שנתנו לי רישיון לעשות מה שבא לי ובלעדיהם כנראה שלא היה העונג ולא היה כלום. קוואמי ונדב שינו משמעותית את התרבות בישראל״.

זה מעניין כי הייתה איזו תנועה למיינסטרים, אתה גם משדר בגלגל״צ וכתבת בבלייזר. איך זה קרה?
״תראי, הרצועה בגלגל"צ היא לא ב-14:00 בצהריים. גלגל"צ קרתה כי נדב הוא נדב והוא עבר מהקצה לנהל את גלגל"צ שזה מצד אחד סופר הגיוני, אבל גם לחלוטין בלתי סביר בעיניי. נועה ארגוב המדהימה עזבה את הרצועה שלה וכשנדב הציע, ידעתי למה אני נכנס כי שמעתי את התוכנית של נועה כל שבוע. נדב אמר לי: ׳תעשה את הקצה בגלגל"צ. תעשה את מה שאתה עושה׳. אני גדלתי על נדב רביד משדר את הקצה, ועל גלגל"צ של הניינטיז – לא היה סיכוי שאני אגיד לא. מגיל 16 רציתי לנגן בגלגל"צ שירים שאני שומע בווקמן. זה היה נו בריינר״.

פלייליסט התכנית של גיאחה בגלגלצ, ימי ראשון בין 22:00-24:00

יתקיים ביום שבת הבא, ה-27.5, אירוע מאוד מלהיב בתדר לרגל עשרים שנים לעונג. איך הצלחת להביא כל כך הרבה נשים להופיע?

״זה פשוט הרבה מאוד ממה שאני שומע. לא כיוונתי באופן מודע לנשים. אבל אם ננסה to rationalize, זה כי אני מתגייס למען האנדרדוגס. גם בגלגל"צ וגם באירוע בתדר, אני בטוח אשמיע משהו מהאלבום של שי צברי אבל הוא לא צריך אותי, הולך לו אחלה. התרבות היא עדיין מאוד male-centered, אז כשאני מתגייס למען האנדרדוגס, אני מביא בעיקר נשים. צריך להיות להן פי מיליון קהל ואם אני יכול לעזור בזה – הידד! אבל זה לא שאני אומר לעצמי: ׳צריך 70% נשים בתדר'".


ממש כשאנחנו עומדים לסיים, השיר Ordinary World מתנגן ברקע וגיאחה מתמוגג: ״אוי זה שיר שאני נורא אוהב. את יודעת? אני לא חושב שאני אהיה הזקן הזה ששומע רק טיים אימפלה כשכולם התקדמו. זה לא קרה עד עכשיו. אני משתדל להישאר פתוח למוזיקה ולאפשרויות שהיא מביאה איתה. תמיד טוב להגיד כן לדברים".

גיא חג׳ג׳, צילום: אריאל עפרון

גיא חג׳ג׳, צילום: אריאל עפרון

אפשר למצוא את גיאחה ואת עונג שבת במגוון אירועים שיקרו פה החודש: הוא יתקלט הערב במסיבת דיסקובנק עם תום שדמי באוזןבר, בהופעה של עינב ג׳קסון כהן בלבונטין, וכן יתקלט ויעמוד במרכז חגיגות העשרים לעונג שבת בתדר, אז בואו.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0