עובדות מהצד האפל של הירח /// שי אברהמי חוגג 50 לאלבום עם כמה דברים שלא ידעתם עליו

לפני כמה שנים כתבתי כמה דברים על 'הצד האפל של הירח'. אנשים התווכחו איתי (וטעו) על כל מיני עובדות בנושא – פרט לסיפור על ה7/4 שאין לי מושג אם זה נכון או לא כי עד היום אני לא יודע לספור – ואז עלו גם עוד כל מיני סיפורים משעשעים והיות והגענו ל50 שנה לאלבום המופת הזה – החלטתנו (כלומר, הקפטן אמר שיש לו רעיון נהדר ואני התחנפתי ואמרתי לו שהוא צודק לחלוטין) לעדכן קצת את הרשימה המקורית, ואז כאמור טווח הקשב הבעייתי שלי נכנס לפעולה ו…

בקיצור, מספר לא בהחלט ברור של עובדות (בעיקר אבל לא רק) על הצד האפל של הירח, 50 שנה בחוץ ועדין אחד האלבומים הטובים ביותר שנוצרו אי פעם, והדיסק הראשון שקניתי (למרות שזה היה בטעות לחלוטין, ראיתי ש-The Great Gig in The Sky נמצא באלבום ומשום מה חשבתי שהוא שיר אחר לחלוטין – אם לדייק, חשבתי שהוא Ramble On של לד זפלין (תסתמו, הייתי בן 15 ולאף אחד לא באמת היה המושג מה המילים של שום שיר ולא היה אינטרנט) והנה עוד פעם טווח הקשב המזופת שלי מתערב.
אז עכשיו שוב, הנה הרשימה הזאת, לא בהכרח בסדר מסוים:

1. אחד מהשיאים שהוא מחזיק בו הוא משך הזמן הארוך ביותר במצעדי המכירות, יותר מ-900 שבועות בסך הכל. ובכל זאת, באף אחד מהם הוא לא הגיע למקום הראשון בבריטניה. בסך הכל הוא מכר יותר מ-45 מיליון עותקים.

2. הוא עדין מבליח שם מדי פעם. בשנה שעברה (2022) למשל הוא הצליח להשתחל למקום השני במצעד הפורטוגזי, 49 שנים אחרי שהוא יצא.

3. איכות הסאונד שלו הביאה לכך שהוא שימש עשרות שנים בכדי להדגים את איכותן של מערכות סטריאו חדשות בחנויות אלקטרוניקה.

4. זה האלבום שאחראי להפיכה של פינק פלויד מלהקת שוליים מוערכת לאחת מהלהקות הפופולריות ביותר בשנות ה-70' ובכלל.

5. במהלך העבודה ולפני שקיצצו את הבדיחות בעריכה האלבום זכה לשם 'הצד האפל של הירח: סט למגוון של חולי נפש'. זה לא מקרה יוצא דופן, הרבה מאד שירים ואלבומים של הלהקה זכו לכינויי 'חיבה' בשלבי העבודה – 'Echoes' למשל נבנה מחתיכות שנקראו בשמות כמו 'כלום, חלקים 1 עד 24', 'שובו של הכלום' ו'שובו של בנו של הכלום', והניסיון המקורי לכתוב את האלבום Wish You Were Here זכה לשם המפואר 'פרויקט חפצי משק הבית'. The Endless River היווה עד 2016 שורה של אלתורי אמביאנט של הלהקה שנערכו מהניסיונות הראשוניים לפתח חומר (למה שהפך בסופו של דבר לאלבום The Division Bell על ידי אימוץ הרעיון המבריק של התעלמות גמורה מהם) והוכתרו תחת השם 'The Big Spliff'. אין לי מושג אפילו מה זה אומר או איך לתרגם את זה.
בשלב זה וגם אם לא ידעתם קודם כבר אמור להיות ברור לכם שחברי הלהקה הם בריטיים.

6. תאוריה מקובלת – או לא מקובלת, בכל מקרה תאוריה ידועה – גורסת כי הוא נוצר כפס קול סודי לסרט הקלאסי "הקוסם מארץ עוץ". אם תשמיעו את האלבום החל משאגת האריה השלישית בפתיחת הסרט תגלו כי ישנן מספר נקודות השקה טקסטואליות ומוזיקליות מפתיעות – למשל, סופת העלעול מתחוללת במהלך The Great Gig in the Sky; הסרט הופך לצבעוני מיד לאחר מכן עם החלפת הצד בתקליט וצלצול הפתיחה של הקופה הרושמת. ב-Us and Them מילות השיר "who knows which is which" (שאפשר בשמיעה להבין כ'which is witch') כשמופיעות המכשפה הרעה מהמערב יחד עם המכשפה הטובה מהצפון על המסך, הדוגמא הבולטת ביותר – הלמות הלב של הסיום נשמעות כאשר דורותי דופקת ואז 'מאזינה' לחזהו של איש הפח.
למטיבי לכת:

7. זה האלבום הראשון שבו כתב רוג'ר ווטרס את כל הטקסטים לבדו, והאחרון (עד The Endless River) בגינו קיבל ניק מייסון קרדיט על הלחנה.

8. רוג'ר טען בשלב מסוים כי הקרדיט סולו של מייסון בגין 'Speak to Me', רצועת הפתיחה האינסטרומנטלית של האלבום הייתה 'מתנה' ממנו, וכי למעשה הקרדיט מגיע לו לבדו, ובמהדורות מסוימות אכן צורף שמו כמלחין של הקטע. הנושא של הקרדיטים הולך לעלות פה עוד כמה פעמים, במידה ותהיתם.

9. זה גם האלבום היחיד של פינק פלויד שבו 'שלושת האחרים' – גילמור, מייסון ורייט, הלחינו ביחד שיר ללא רוג'ר. השיר הוא Any Colour You Like, שקיבל את שמו בעקבות הפרסומת הידועה של הפורד מודל T, הרכב הראשון שיוצר בפס יצור וזכה לסלוגן Ford T – you can have it any color you like, so long as it's black. אני מניח שפורד כתבו את המילה Color כמו אמריקאים ולא כמו בריטים.

10. שני שירים מהאלבום נשמטו מאלבומים קודמים של הלהקה – Us and Them שהולחן במקור לפסקול של Zabriskie Point תחת השם Violent Sequence (ונשמט תחת התואנה שהוא 'עצוב מדי!' מצד הבמאי), ו-Brain Damage שנפסל מלהיכנס ל-Meddle, ובמקור נקרא Dark side of the moon.

11. פעימות הלב בתחילת ובסוף האלבום אינם הקלטות של פעימות לב. אלו נשקלו ואפילו הוקלטו, אולם הוחלט שהן לא מתאימות היות והן לא נשמעו אמיתיות מספיק.

12. השיר On the Run נחשב לאחד מאבות המוזיקה האלקטרונית, הוא נכתב, בוצע והוקלט לחלוטין על גבי סינתיסייזר VCS 3 שהיה חדיש והלהקה מאד אהבה לשחק בו. בהמשך הם הקליטו עליו את מרבית השיר 'Welcome to the Machine' מאלבומם הבא.

13. במקור השיר היה ג'ימג'ום ארוך (ומשעמם) למדי על סולם Em. זה נבע מהעובדה שהלהקה הופיעה עם חלקים מהאלבום במשך כמה חודשים לפני שהיא התחילה להקליט אותו, והיא ידעה שצריך להיות בנקודה הזאת באלבום שיר עם שם מסוים, אבל הם לא הצליחו להחליט בדיוק מה הוא, אז הם השתמשו במשהו קיים בתור ממלא מקום. הנה גירסה ראשונית, אבל אתם באמת לא חייבים:

14. במהלך ההופעות סיום השיר סומן בהתרסקות 'מטוס' על הבמה מעל להרכב. הלהקה מאד אהבה את הרעיון ושחזרה אותו שנית בהופעות של The Wall (בסיום שיר הפתיחה, In the Flesh). במהלך סיבוב ההופעות Delicate Sounds of Thunder הוחלף המטוס במיטת בית חולים כמחווה לעטיפת האלבום.

15. ואם כבר אנחנו מדברים על עטיפות – המעצב Storm Thorgerson נהג לשכנע את הלהקה לאפשר לו לטוס לצלם דברים במקומות שונים בעולם לצורך עטיפות לאלבומים, ובצורה הזאת ארגן לעצמו חופשות מסביב לעולם. במקרה של 'הצד האפל' הוא טס למצרים לצלם פירמידות באינפרא אדום משום מה. הצילום לא נבחר לעטיפה, אבל כן הופיע כגלוית 'בונוס' בתקליטים שנמכרו. לאלבום הבא הוא שכנע אותם להטיס אותו לארצות הברית, לצלם אדם בוער בתוך אולפן קולנוע.

16. תמונת העטיפה שכן נבחרה הייתה אחת משבע אופציות שהוצגו בפני ההרכב. האגדה מספרת שההרכב נכנס לחדר, בחן את התמונות ואז פה אחד הצביעו לעבר התמונה הספציפית ביקשו שיארזו להם לקחת והלכו. לא התנהל דיון שום דיון בנושא, והעובדה שבעיצוב יש אי דיוק מהותי – חסר בו הצבע אינדיגו ואני לא מוכן להתחייב לגבי הסדר של שאר הצבעים – לא הפריעה לאף אחד מעולם. עטיפה מושלמת.

17. העטיפה הזאת מאד עצבנה את חברת התקליטים בתור התחלה. הם ביקשו שלשם שינוי הוא יהיה מלהיב ושירשמו על האלבום לכל הפחות את שם הלהקה, אבל היות והחוזה של פינק פלויד קבע שיש להם חופש אמנותי מוחלט ושהם היו אלו ששילמו למעצב – הם לא יכלו לעשות דבר בנידון. הלהקה מצידה הרגישה שהם עשו צעד של מחווה לחברת התקליטים כשהם בחרו בתמונה קוהרנטית אלגנטית וקלאסית, בניגוד לעטיפות של שלושת האלבומים הקודמים שלהם, בהם הופיעו (בהתאמה) תמונה לא מפוקסת של אדם על עץ, אוזן של חזיר מתחת למים, ופרה.

18. קולות השעונים ב-Time הוקלטו ונערכו כמעט לחלוטין על ידי אחד Alan Parsons, שהיה טכנאי האולפן באבי רואד באותה התקופה, וספציפית – טכנאי ההקלטות של האלבום. הוא נכנס לחנות שעונים, כיוון אותם בנפרד והקליט את הצלצולים של כמה עשרות שעונים ולאחר מכן ערך את התוצאה ידנית (סלילים, מספרים, דבק מגע) והשמיע ללהקה שאהבה והחליטה להשתמש ברעיון – אבל לא נתנה לו עליו קרדיט. בכלל, קמצנות ונקמנות קרדיטים הייתה אחת מהתכונות הידועות של ההרכב, ככל הנראה בעקבות העובדה שחלוקת הקרדיטים היוותה משקל בהכנסות האישיות מההשמעות והמכירות. עד כמה זה היה חמור? אחד הסיפורים הידועים על ההקלטות של The Wall למשל היה המנהג של רוג'ר ווטרס להסתובב עם כרטיסיה עליה כתוב 'Bob Ezrin – Zero Credit!' – מה שגם הופיע בתנאי החוזה שלו, אגב – שכללו סעיף שאומר שלא משנה מה הוא יתרום לתהליך, הקרדיט היחיד שהוא יקבל יהיה על ההפקה, ונהג לשלוף אותו לעברו ברגעים נבחרים.
בכל זאת, בסופו של דבר הוא כן קיבל קרדיט הלחנה (משותף) בגין שיר אחד באלבום – The Trail, בו הוא ככל הנראה הלחין מחדש, ערך ודאג לתזמר את כל עיבוד כלי המיתר. בהמשך הוא חזר לעבוד עם פינק פלויד שאחרי רוג'ר שכן הסכימו להכיר בתרומתו מעבר להפקה.
זה די עצבן את רוג'ר שטרח להעליב אותו בשיר מהאלבום 'Amused to Death' – ואם כבר חפרתי עד פה ואתם עדין קוראים, השורה המדוברת (בתרגום חופשי, כן?) היא 'לכל אחד יש מחיר בוב, ושלך היה נמוך במיוחד'. אאוץ'.

19. אבל דיברנו בכלל על אלן פרסונס – הלהקה הציעה לו לחזור לתפקיד טכנאי ההקלטות של האלבום הבא, אבל למעשה הם התכוונו למשהו כמו 'תקליט את הכל, ותשתתף בהפקה, אבל זה לא יהיה רשום בשום מקום'.
אלן סרב, והלך להקים להקה משלו, עם בלקג'ק ונשים בעלות מוסר מיני מפוקפק משל עצמו, תחת השם המאד מקורי The Alan Parsons Project.

20. עוד מישהי שהחליטה להתעצבן על היחס בשלב מסוים היא Clare Torry שבשנת 2005 פנתה לבית משפט בתביעה לקבלת קרדיט הלחנה על The Great Gig In The Sky. הלהקה הגיעה איתה להסדר בבית המשפט, והחל מ-2005 שמה צורף לריק רייט כמלחינה נוספת בשיר.

21. את קטע ה'שירה' שלה היא הקליטה ב-2.5 טייקים בסך הכל. טייק ראשוני – שנמחק לחלוטין עקב חוסר הרלוונטיות שלו – היה ניסיון שלה לשיר קולות ליווי ('בייבי בייבי בייבי, יס!'), שאחריו רייט הסביר לה שהוא לא רוצה שירה אלא משהו יותר אמורפי. אז היא החליטה להעמיד פנים שהיא גיטרה, ושרה שני טייקים מלאים מהם רייט היה מאד מרוצה. גילמור ביקש טייק נוסף, אבל היא הפסיקה אותו באמצע ואמרה שהיא מרגישה שאין לה יותר מה לתת.

22. קולות הקופה הרושמת והמטבעות בפתיחה לשיר Money הוקלטו בנפרד על גבי סלילים אנלוגיים כמובן. כדי שישמעו כפי שהן באלבום הלהקה עבדה עליהן במשך מספר שעות באמצעות סכין חיתוך, מספריים ודבק. זהו ככל הנראה הצליל הכי מוכר מהאלבום, היות והוא מהווה אות פתיחה מאד פופולרי לתוכניות כלכליות במדיות השונות מאז צאתו.

23. עוד לגבי השיר Money – זהו ככל הנראה השיר הידוע ביותר שנכתב במשקל של 7/4;
בשנת 1981 בכדי להוציא את האוסף A Collection of Great Dance Songs בעיית זכויות הפצה בארצות הברית חייבה את גילמור להקליט אותו שנית. למי שתהה איך הגענו למצב שבו פינק פלויד מוציאים אוסף – ועוד של שירי ריקודים (נשימה עמוקה):
זאת הייתה בדיחה של מייסון. פינק פלויד היו זקוקים לכסף עקב ערמת השקעות שנעו בין הלא נבונות לבין הלא כלכליות (למשל, סרטים של מונטי פיית'ון, ספציפית ב'גביע הקדוש') והפתרון הברור היה אלבום אוסף. חברת ההפצה של פינק פלויד בארצות הברית הייתה חדשה והיות והסינגל המצליח מאד של 'Another Brick in the Wall' היה במקצב דיסקו הם הניחו משום מה שפינק פלויד היא להקת דיסקו והציעו אוסף של "שירי ריקודים".
בין שירי הריקודים שנבחרו – הגרסה ערוכה מקוצרת של Shine On You Crazy Diamond (רק 9 דקות),Wish You Were Here, Another Brick in the Wall, Sheep ו-One of These Days. סך הכל כ-43 דקות ל-6 שירים, או קצת מעל ל-7 דקות בממוצע לכל שיר.
אין פזמון, תרקדו.

24. יש טענה שהשיר בגרסת ה'ריקודים' המוקלטת מחדש קצת מדויק יותר, ושזה נובע מכך שגילמור ניגן את כל תפקידי הכלים מלבד סולו הסקסופון, אליו גוייס מחדש דיק פרי שביצע את הסולו גם במקור.

25. יש עוד טענה, שאומרת שהשיר עובר ל4/4 כי לגילמור היה קשה לספור את ה7/4 בזמן שהוא עשה סולו. אני לא יודע כמה זה נכון, אבל אם זה לא נכון – זה צריך להיות נכון.
בהופעות של Delicate בשנות ה-80 הכניסו פנימה גם סולו בס רגאיי – גיא פראט היה גאה בו מאד, אבל גילמור החליט לערוך אותו החוצה במארז האחרון שיצא.
הנה גיא מסביר איך הוא ניגן את זה

26. ואם כבר דיברנו על מונטי פיית'ון – הלהקה נהגה לעצור מדי פעם את ההקלטות בכדי לצפות בפרקים של 'הקרקס המעופף' ששודרו בשעות העבודה שלהם. בהמשך הם שכנעו את הלהקה להשקיע בסרט על ידי זה שהם נתנו להם לראות את מה שצולם, וכשהסרט הסתיים באמצע וההרכב שאל מה עם ההמשך אז הם אמרו להם 'אין לנו כסף להמשיך, אם לא נשיג מימון הוא יגמר כאן', ואז הלהקה מימנה את הסרט כי הם רצו לדעת לאן זה הולך בדיוק. להקות נוספות פנו אליהן בכדי להשלים את המימון היו לד זפלין וג'תרו טול. בסופו של דבר אכן נגמר למונטי פיית'ון הכסף, והם מימשו את האיום.

27. אמן נונסנס נוסף שהלהקה אהבה – ושמאד אהב את הלהקה היה דאגלס אדמס. תרומתו ללהקה התבטאה בכך שהוא עלה לנגן איתם על הבמה את Brain Damage פעם אחת, וכשגילמור התקשה לחשוב על שם לאלבום ודיבר איתו על כך, הוא הבטיח לתת לו שם נהדר בתמורה לתרומה של 2,000 ליש"ט לקרן להגנה על חיות הבר או הקרנף הלבן או אחת מהקרנות האחרות לשמירה על החיות שהוא עבד איתן, וככה קיבלנו את 'The Division Bell' והקרנפים זכו ב2,000 ליש"ט שפינק פלויד ללא ספק הזדכו עליהם במס הכנסה. עכשיו, כשאתם מסיימים לקרוא את הרשימה יש כמה דברים שאתם צריכים לעשות: 1. לעבור לפייסבוק של קולומבוס, 2. לתת לייקים לכל מה שאתם רואים שם, 3. לקנות ולקרוא את 'הזדמנות אחרונה לראות' של דאגלס אדמס. ההנאה מובטחת.

28. במהלך ההקלטות רוג'ר הסתובב עם כרטיסיות ועליהן שאלות. הוא ביקש מאנשים להכנס לחדר ההקלטות, שאל אותם את השאלות מחדר הבקרה והקליט את המענה. בתשובות השתמשו בנקודות מפתח באלבום. בין השאלות בסגנון 'מהו הצבע האהוב עליך?' ו'מהו האוכל המועדף עליך?' הופיעו גם 'מדוע אתה מפחד מהמוות?', 'מתי היית אלים בפעם האחרונה (ומיד לאחר מכן – האם זה היה מוצדק)?' ו'מה דעתך בנוגע לצד האפל של הירח?'
אם לציין כמה מהתשובות המוצלחות יותר בעיניי:
כריס אדמסון, אחד הבקליינרים של ההרכב ענה לשאלה 'מתי השתגעת לאחרונה?' את התשובה שפותחת את האלבום (I've been mad for fucking years).
גרי אודיסקול, השומר האירי של האולפנים שתרם את ' I am not frightened of dying. Any time will do: I don't mind.' וההמשך שלו ל-Great Gig ואת ' there is no dark side in the moon, really. As a matter of fact it's all dark' המפוכח והנכון לחלוטין אסטרונומית לסיום האלבום.

29. אבל המשפט המוצלח ביותר בעייני הייתה התשובה של הנרי מקלוג' מלהקת Wings שהתאמנו לסיבוב הופעות באולפן הסמוך, וענה לשאלת ההמשך של 'האם זה היה מוצדק?' את תשובת המחץ "I don't know, I was really drunk at the time"

30. לעומת זאת התרומה של שניים מחברי להקת Wings האחרים – פול ולינדה מקרטני – הושמטה היות ונתפשה כלא רצינית מספיק. אם בכל זאת אתם רוצים לשמוע את תרומה של פול לאלבום, אז אם תתאמצו מספיק ותשיגו את אחד ההעתקים המקוריים של לפני העריכות הדיגיטליות – ניתן לשמוע ממש ברגעי הסיום של האלבום את "Ticket to ride" שגרסת מוזיקת מעליות שלו הוקלטה בחדר הסמוך ב-Abbey Road באותה השעה וזלגה לתוך סרט ההקלטה.

31. למרות שהוא כתב את כל הטקסטים באלבום, מי ששרו את מרבית השירים הם גילמור ורייט. רוג'ר אמר שבאותה תקופה הוא שנא את הצורה שבה הוא נשמע בהקלטות.

32. לפני מספר שבועות, לאחר מספר ראיונות נוראיים למדי וסכסוך מתוקשר חדש עם פולי סמסון, אישתו של גילמור התפרסם כי רוג'ר החליט להקליט מחדש את האלבום, בלי בלקג'ק וגיטריסטים שעושים סולואים משמימים ומיותרים והפעם – הפתעה! – הוא ישיר את כל השירים שהוא כתב לגמרי לבד בעצמו. אחרי שהפרסום זכה לקיתונות הבוז שהוא זכאי להם רוג'ר הבהיר כי כל אמירה בנוגע ל'סולואים המיותרים' לא נאמרה על ידו ושהיא עוותה על ידי העיתונאי שראיין אותו, ושהוא היה נוכח בזמן ההקלטות כמובן ובהחלט אהב את התוצאה. אישית אין לי מושג למי להאמין בנושא, וכמה שאני בטח אשנא את עצמי אחר כך, אני בטח אקשיב לאלבום הזה פעם אחת, רק כדי לגלות את מה שאני כבר יודע – שאי אפשר לשכתב את ההיסטוריה, ואי אפשר לחצות את אותו הנהר פעמיים, ושרוג'ר הולך להרוס את זה בדיוק כמו שהוא הרס את Comfortably Numb בגרסה המגוחכת האחרונה שהוא החליט להוציא ו… קוראים לי שי, יש לי טווח קשב יותר קצר מלכלב שראה פרפר ואני מכור לפינק פלויד. אז ברור שאני אקשיב לדראק הזה. למען השם, הקשבתי אפילו לדראק המוחלט שהיה Is This The Life We Really Wants שאפילו נייג'ל גודריץ' לא הצליח להציל.

33. מה אתם יודעים? הגעתי ל-30 ומשהו עובדות ממוספרות, למרות שתכלס יש פה יותר. אני חושב שכל הכבוד לי ונמשיך עם החגיגות ביומולדת 55 או משהו, אז תספרו לי פה איפה אתם חושבים שטעיתי, כדי שיהיה לי עם מה לעבוד בפעם הבאה.