צפייה מרחוק על הארץ /// עומר אסייס על האלבום החדש של נדב דלומי, 'כל הגיבורים עזבו'

להיות מוזיקאי אינדי בישראל זה מעשה אמיץ. להיות מוזיקאי אינדי ולהוציא אלבום קונספט זה מעשה אפילו עוד יותר אמיץ. ונדב דלומי באלבום החדש שלו 'כל הגיבורים עזבו' מתקל את האתגר הזה בצורה מעולה. זהו אמנם אלבום, אבל הוא בעצם מורכב מארבע דמויות שכל אחת מהן זוכה ל-EP נפרד שיצא לפני האלבום עצמו, ומספרת סיפור אחר של ישראל. סיפור על דמויות שאותן אנחנו אולי לא מכירים רשמית, אבל בעצם מכירים בשמות אחרים: ורד הקיבוצניקית שחזרה בתשובה, דוד רהב הפוליטיקאי המבטיח, סופיה הקשישה הבודדה ובני החייל המשוחרר עם סיפור החיים המורכב. זוהי אמנם קלישאה להגיד שארבע הדמויות הללו הן כיסוי די טוב של חומרי הגלם שמהם בנוי הפסיפס האנושי של המדינה שלנו, אבל טיבן של קלישאות הוא להיות נכונות. ואכן, הבחירה בארבע הדמויות האלה מרגישה טבעית, כמעט מובנת מאליה, ושכל מאזין ימצא קשר רגשי לפחות לאחת מהן.

מה שיותר מרשים מבניית הקונספט הזה, הוא הדרך שבה דלומי מצליח לקחת את סיפורי המסגרת שלו ולהפוך אותם לתמות מוזיקליות. סופיה מקבלת את רחל ירון כמבצעת, שמפליאה לצייר לנו בקולה את מה שכנראה עובר בגיל השלישי על אישה שהגיעה לארץ ממקום רחוק, מביטה אחורה ומעבדת את חייה. הקטעים של סופיה נוטים יותר לכיוון הבלדות, והקול של ירון יחד עם עיבודים מעולים של דלומי מביאים את הגעגועים של סופיה למקומות אחרים ולעוצמה אחרת. השיא מגיע ב'סטלינגרד', שיר יפהפה ושובר לב עם כינורות בטוב טעם.
'דוד רהב' מקבל מוזיקה מלאת גיטרות וריוורב בניחוח המערב הפרוע, כיאה לאווירת הג'ונגל הפוליטי שבו הוא שוחה. ובשנינות מדויקת דלומי מלביש על רהב את המשפט המופלא: "אם הייתי יכול הייתי שם מוזיקה של מערבון ספגטי ברקע של הריאיון הזה", אפשר לדמיין לא פוליטיקאי אחד ולא שניים אומרים את המשפט הזה.
ורד, כיאה להתחזקות שלה, מקבלת נעימות מרובות חלילים וסלסולים שלחלוטין היו יכולות לעטר תפילה בערב שבת, דוגמת השיר 'ורד' הנפלא. מעבר לכך שיש פה שירים מעולים שמתאימים לדמות, מרשים איך דלומי מנצל את הגיוון בדמויות שלו כדי לצאת להרפתקה מוזיקלית ולשלב הרבה סגנונות באלבום אחד.

הצורה שבה דלומי מצליח להביא גם סיפורים טובים, גם שירים טובים, ולשלב את כולם יחד לכדי אלבום שלא מרגיש טרחני או מאולץ, היא מאוד לא מובנת מאליה. קל מאוד לדאוג לאספקט אחד של היצירה הזו ולאבד קצת את האיזון בין אלבום מוזיקלי לבין משהו אחר, אבל 'כל הגיבורים עזבו' מצליח לשבת בגאווה בדיוק בנקודת האמצע הבריאה. גם מי שלא יצלול לסיפורים מבעוד מועד דרך הפודקאסט המצוין שהוקדש לכל דמות, יצליח להנות פשוט מללחוץ פליי על האלבום עצמו. הרבה הודות לקטעי דיבור של הדמויות ששזורים בטוב טעם בין השירים, קטעים שמבוצעים על ידי אנשים שאת הקול שלהם כנראה נזהה בקלות: שי אביבי, אסי לוי ואפילו רבקה מיכאלי. אבל למרות זאת, אני ממליץ לכם להתחיל ולשמוע כל דמות עם ה-EP שלה בנפרד. זה גם קל יותר מבחינת קשב, כי מדובר ביצירות של גג רבע שעה בסגנון מוזיקלי די דומה, וזה גם יהפוך את ההאזנה לאלבום לחוויה שונה. חוויה שמשולה לצפייה מרחוק מלמעלה על הארץ שלנו, עם ארבעה עמודים קטנים ובודדים ששופכים אור על צד אחר במי שאנחנו. זה דבר שאני לא יכול להגיד על הרבה אלבומים מהשנים האחרונות, וזה בדיוק מה שהופך אותו לאחד האלבומים הכי שלמים, מעניינים ועדיין כייפים ששמעתי בשנים האחרונות.