Homeאלבומים חדשים

גן עדן קיים על כדור הארץ /// רועי ויינברג צולל לתוך 'Fossora' של ביורק

באלבומה הראשון מאז 2017 ביורק מצליחה לשלב בין מוזיקה שמיימית למוזיקה אגרסיבית יותר, בשירים שמדברים על אובדן, פחד, הסתגלות והמון המון אהבה. מבט פנימה

יש משהו מאוד יומרני בכתיבה על מוזיקה. אני וחבריי לסיפון מנסים להיכנס לתוך הראש של ניק קייב, ליזו, פאדר ג'ון מיסטי, רונה קינן או כל אחד אחר. אבל נדמה שהניסיון המורכב מכולם הוא לצלול לתוך המוח של ביורק. הזמרת האיסלנדית הוציאה הרבה אלבומים לאורך הקריירה, מובנים יותר ופחות, ולפני חודשיים הוציאה את אחד האלבומים הגדולים של 2022 בעיניי – Fossora.

Fossora, קצת כמו קודמו, הוא אלבום שלא קל להבין גם אחרי כמה האזנות. זה אלבום טוב, ויש בו גם כמה שירים שמצליחים לעבוד כשירים בודדים, אבל הוא מורכב. אם לא שמעתם את ביורק בחייכם, כנראה שעדיף להתחיל ב-Post. בכל אופן, בואו נכנס פנימה.

גן עדן והחיים עצמם

המוטיב הגדול ביותר של האלבום הזה, גם מבחינה מוזיקלית וגם מבחינת הטקסטים, הוא המעבר החד בין מוזיקה שמנסה לשדר אווירה שמיימית לבין החיים עצמם. זה בולט באחד הניגודים הבולטים באלבום, בין השירה הכמעט-כנסייתית לבין בסים אגרסיביים שחודרים בכוחניות לתוך האוזן. לעתים זה קורה בתוך השירים עצמם (כמו Atopos שפותח את האלבום) ולעתים אנחנו קופצים בין העולמות האלה משיר לשיר, למשל במעבר החד בין Mycelia האינסטרומנטלי ל-Sorrowful Soil.

הפער הזה קיים גם במילים. ביורק מדברת על ניסיון להגיע לשלמות, בעזרת מטאפורות לא ברורות כמו "הנחתי ביצה מזכוכית מעל ראשנו", ובהמשך מותחת קו בין שלמות אומנותית ("המכשולים השונים מלמדים אותנו שאנחנו יכולים להתחבר לעצמנו") לבין אהבה. זה אולי המוטיב הבולט של השירים הראשונים באלבום, לפני הטוויסט שמגיע בשיר החמישי. Ancestress, השיר הארוך והטוב ביותר בעיניי באלבום, נכתב קצת אחרי מותה של אמה של ביורק ב-2018. היא הייתה פעילה סביבתית, ניהיליסטית ודיסלקטית, וביורק מתייחסת לכל אלה בשיר שנע בין אבל לתקווה. ב-7:14 דקות עשירות ויחד עם בנה, הזמר סינדרי אלדון, היא מספידה את אמה בדרך יצירתית במיוחד: "גולגולתי היא קתדרלה", היא שרה, וממשיכה: "השעון של אמי הקדמונית מתקתק, אבל אני מקווה ששומר התקווה עדיין שם". בהמשך המוזיקה עוברת משירה חצי-דתית לטראק שמבוסס על בסים, ואנחנו שומעים את ביורק שרה על כך שהיא "ממציאה מילים ומוסיפה הברות, כותבת ביד שפה משל עצמה".

ביורק עצמה אישרה שהיא כתבה את השיר הזה על אמא שלה, אבל בשמיעות חוזרות נדמה שברמה מסוימת היא כתבה שיר אוטוביוגרפי. כשאדם קרוב מת, המחשבות לעתים נודדות גם למוות שלך עצמך. מהצד זה מרגיש כאילו ביורק לקחה את הדיסוננס הזה, ובשיר מופתי אחד הצליחה לחבר בין אהבה, אובדן ורפלקציה עצמית, עם מעברים חדים בין מוזיקה איסלנדית מסורתית לבאנגרים.

הטבע מרפא

לקראת סיום Ancestress ביורק אומרת שהטבע הוא הדת שלה, והמוטיב הזה חוזר על עצמו בהמשך. היא ממשיכה עם שיר אהבה לפיורדים, 44 שניות באיסלנדית, שמתחיל ב"כל כך יפה בפיורדים" ונגמר ב"עולם מלא מילים, אנשים ויצורים מתים". היא שרה כאן בקול גבוה במיוחד, עם פסנתר בלבד. זה אולי שיאו של החיבור לטבע כמעין כוח מרפא, כוח קסם ששואב את כולנו חזרה אליו.

המגבלות האנושיות, לצערה ולצערנו, הן חלק מהטבע וזה מתבטא בשיר העוקב, Victimhood. כאן יש מוזיקה קודרת ואלקטרונית יותר, מעין סימן שמעיד על ה"אנושיות" של ביורק. אם עד עכשיו היא עברה בין גן עדן לכדור הארץ, הפעם היא שוקעת בתוך עצמה. בדרכה הטיפוסית, ביורק עושה זאת במעין הרהור פילוסופי ובשילוב הרמוניות וביטים שיוצרים מעין תחושה שהעולם, לפחות זה שקיים בתוך האוזניים שלנו בעת שמיעת השיר, מתפרק. היא מדברת על הקרבה עצמית בתור מערכת יחסים ועל אובדן, בשיר האנושי ביותר באלבום ובהחלט אחד המהפנטים ביותר.

אם בחצי הראשון של האלבום שמענו דיאלוג בין גן עדן לבין החיים עצמם, כאן השיח מתפתח לשיח בין הטבע ובין הטבע האנושי. המעטפת המוזיקלית – ביטים שמייצגים את הצד החומרי ומוזיקה מסורתית שמייצגת את הצד הרוחני, מצליחה לחבר אותנו למציאות. לפחות עד שביורק לוקחת פטריות. גם ב-Allow (שבו מתארחת הזמרת האיסלנדית אמילי ניקולס) וגם ב-Fungal City (שבו מתארח יקיר המערכת, Serpentwithfeet), ביורק מדברת בחופשיות על השימוש בפטריות, חוקיות ואחרות, כאמצעי שחרור וחיבור לטבע. נקודה שבה החיבור בין האדם לטבע יוצר הזיות. לכן בדקות האלה אנחנו שומעים מוזיקה יותר אופטימית, גרסה אוהבת וכמעט נאיבית של המוזיקה הדתית מהשירים הקודמים. חלילים ומכונת תופים חיים יחדיו, משל זאב יגור עם כבש.

האופוריה הזאת מלווה אותנו פחות או יותר עד לסיום האלבום. ב-Freefall היא מדברת על כך שהיא מרשה לעצמה ליפול לתוך זרועותיו של אהובה, וממשיכה עם שיר הלל לטבע כמקום של יציבות ואהבה, גם בהשפעת השקפת העולם הניהיליסטית של אמה פעילת האקלים: אין לשום דבר משמעות, מעבר לקשר שלנו עם הטבע. "גם אם הקרקע שרופה, יש משהו שגדל מתחתיה", היא שרה בשיר הנושא, המלווה במוזיקה אלקטרונית מסוג שונה. אחד הדברים היפים במוזיקה אלקטרונית, ואולי מה שמייחד אותה מכלי נגינה אחרים, הוא הוורסטיליות. אפשר לעשות הכול עם מחשב, ובחצי השני של האלבום אנחנו שומעים ביטים הרבה יותר מלטפים והרבה פחות מחוספסים או מאיימים. הגדולה של חלק מהדיג'ייז הגדולים בהיסטוריה, מדאפט פאנק ועד אינפקטד משרום, הייתה ליצור סאונד שמרגיש כאילו יש אהבה באוויר בשיריהם הטובים ביותר. ביורק, בדרכה שלה, מכניסה אלמנטים דומים כאן.

זה אולי המסר של האלבום הזה, אם אפשר להוציא מסר אחד מאלבום של ביורק: יש אהבה בכל מקום. גם בשיא האובדן, גם בעולם לא ברור שמחבר בין יקומים שונים לחלוטין, בסוף המכנה המשותף הבסיסי ביותר בין בני האדם הוא האהבה.

להאזנה לאלבום

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0