צילום: שי פרנקו
את המוזיקה של קותימאן אני שומע באדיקות מהיום שבו הוא החל להוציא אותה. החדשנות והיצירתיות שבה, לצד העובדה שבזמנו היא לא נשמעה לי כמו שום דבר אחר ופתחה לי את הראש לעוד הרבה מוזיקה; שומרים לה פינה קבועה אצלי באוזניות ובלב. אז הריאיון פה אמנם נערך לכבוד האלבום החדש והמצוין שלו 'Open', אבל בשבילי הוא היה הזדמנות טובה לסגור פערים של סקרנות שיושבים אצלי כבר הרבה זמן. באלבום החדש והנפלא שלו – 'Open', קותימאן עשה מהלך שאותי אישית מרגש – הוא חזר מוזיקלית לאלבום הראשון. ההפקה ובניית האלבום מהודקים יותר, אבל כל הדברים שגרמו לי להתאהב באלבום הראשון שלו נמצאים כאן, בתוספת משובחת של אלרן דקל (תוכלו לקרוא כאן את הסקירה המלאה שלי על האלבום).
ברכות על האלבום החדש! איך אתה מרגיש איתו?
"מבסוט מאוד, כיף לשחרר דברים".
היו לך במהלך השנים הרבה ריליסים אבל לא הרבה אלבומים מלאים. איך אתה מחליט מה יהיה אלבום ומה יהיה EP למשל?
"אלו תמיד החלטות מאוד אימפולסיביות. הרבה פעמים אני נגנב על מוזיקה אפריקאית למשל ובא לי לעשות משהו כזה, אני עובד על הדבר הזה, נותן קריז, ויוצאים חמישה קטעים. ואחרי אני כבר עובר למשהו אחר, אז זה יהיה EP. באלבום החדש עם דקל התחלנו לעשות שירים וזה הרגיש יותר כמו אלבום, אני פשוט זורם עם מה שאני מרגיש. לפעמים זה נובע מחוסר, כי אני פשוט רוצה כבר להוציא את המוזיקה".
אז אתה אומר שמה שצריך לצאת ייצא, לא משנה אם ב-EP או באלבום.
"כן, אתה יודע לפעמים אלה דברים מפעם שאני מחליט פתאום להוציא. הפרויקט הבא הוא בכלל משהו שעשיתי שש שנים לפני האלבום הזה. הכול לפי מה שאני מרגיש ואחרי התייעצות עם המנהל שלי".
ואחרי שיוצא אלבום אתה יוצא להפסקה או מתקדם לדברים הבאים?
"בגלל שאלבום יוצא הרבה אחרי שהוא מוכן, בשלב היציאה אני שוכח ממנו וכבר עסוק באלף דברים אחרים. כשהזמן שלו לצאת מגיע עושים סביבו כל מיני דברים, אבל בשלב הזה אני כבר בדברים אחרים".
הקריירה שלך התחילה קצת הפוך, וכבר מהאלבום הראשון הוצאת מוזיקת קצה. אתה מרגיש שחסר לך ליצור דברים יותר קונבנציונאליים?
"אתה יודע, אני חושב שהיה לי הרבה יותר קל בחיים אם הייתי אוהב לעשות דברים שייצאו לגלגל"צ, אני פשוט עושה את מה שאני אוהב, ולפעמים אני משלם על זה מחיר. היו תקופות שהייתי באוונגארד, אמביינט ו- Free Jazz ואלו דברים שאין להם כל כך קהל, אתה לא תרוויח עליהם כסף ואולי גם תפסיד. אפילו האלבום האחרון הוא לא ג'סטין ביבר. לפעמים אני אומר לעצמי: 'די בוא תהיה יותר מתקשר, אנשים אוהבים את זה', אבל קשה לי לעשות דברים שאני לא אוהב מוזיקלית".
אחת ההוצאות שלך שאני הכי אוהב היא 'Better Days'. סאבו ואתה הקלטתם שם אמנים בג'מייקה. אתה מתגעגע לדרך העבודה הזו?
"זה סיפור בפני עצמו. חיינו שם בג'מייקה במשך שנה. זו הרפתקה משותפת שלי ושל סאבו שנספר לנכדים שלנו. היא הייתה מאוד הארדקור והאמת שאני לא מתגעגע כל כך. היא הייתה קשה, למדנו שם המון וזה היה בית ספר למוזיקה, אבל חיינו שם בתנאים לא טובים וזו הייתה חוויה אינטנסיבית. אבל אם הייתי מחזיר את הגלגל אחורה – הייתי עושה את זה עוד פעם".
מה הדבר הכי משמעותי שלמדת משם?
"הייתי בן עשרים ושתיים, והבנתי שם הרבה יותר טוב מה זו מוזיקה בשבילי ואיך אני תופס אותה. מה היא צריכה ואיך בונים אותה. היינו שם עם לפטופ מצ'וקמק ובלי שום כלים, ושם בעצם היה הבית ספר שלי ל-Cut and Paste: לקחת חתיכת סאונד של תוף, חתיכת סאונד של בס ומהם לעשות מוזיקה. אחר כך זה גם הפך אתThru you ליותר קל לעשייה, כי שם במשך שנה זו הייתה הדרך היחידה לעשות מוזיקה. זה היה בית הספר הכי טוב שיכולתי לבקש".
ה-Cut and Paste, אתה מיקסמת בעצם את מה שאפשר לעשות בטכניקה הזו עם כמה סרטוני יוטיוב באיכויות שאפשר להתווכח עליהן. האינטרנט עזר לאמנים לקבל חשיפה, אבל אתה מרגיש שהוא הקל על אמנים להתפרנס מהחשיפה הזו?
"זו שאלה טובה. לי בטוח אין את התשובה לזה. You win some, you lose some. מצד אחד זה נותן לך כלים, אתה יכול להוריד תוכנות ואתה יכול ללמוד, מצד שני אתה נלחם עם כל העולם על תשומת לב. זה קרב קשה מאוד והוא נהיה יותר קיצוני. למזלי, הסיפור שלי עם יוטיוב התחיל עוד לפני כל המרוץ המשוגע הזה, אבל אני לא יודע לענות על זה חד משמעית".
אני מרגיש שאפילו משהו נהדר כמו Thru You, היום כבר יהיה לו קשה יותר להצליח.
"לגמרי. גם אם מישהו מראה לך משהו מדהים, אתה רואה איזה חצי דקה והרבה פעמים פשוט ממשיך לדבר הבא".
באלבום החדש יש את הקליפ ל-'Always be Alone' שיצרת באמצעות AI. יש הרבה חשש של אמנים, מכל התחומים, מכך שהפלטפורמות האלה ינגסו מהנתח של האמן היוצר. מה דעתך?
"טכנולוגיה זה באמת דבר מפחיד ומרגש, אותי לפחות".
איך טכנית יצרת את הקליפ?
"אני מאוד אוהב את הצד הויזואלי של הדברים, אז אני בודק מתי יש כלים חדשים בעולם הזה. ברגע שגיליתי את הכלי הזה התחלתי לשחק איתו, ואמרתי שאני חייב לעשות איתו משהו. בדרך כלל אם אני מגלה כלי חדש הדבר הכי טוב בשבילי הוא להתחיל איתו פרויקט. אם אני סתם מנסה ללמוד עליו, אני אלמד ואמשיך הלאה לדבר הבא. אז פשוט התגלחתי על שני הקליפים האלה".
הרבה פעמים אתה יוצר לבד והרבה פעמים עם אמנים אחרים. איך אתה יודע מתי צריך עוד אנשים ליצירה?
"נקודת ההתחלה שלי היא אני לבד. אני עובד על מוזיקה ופתאום אומר 'פה תבוא מצוין זמרת', אבל אין תכנון מראש. באלבום החדש עם דקל זה התחיל כי עשינו אלבום שנועד לספריות מוזיקה, אלבום כזה עם שירים. יצרנו כל יום שיר ופשוט יצאו דברים טובים מדי ושמנו אותם בצד. ככה בעצם נולד האלבום הזה".
מה היה השיר הראשון שעשיתם מתוך האלבום הזה?
"My Everything. הוא גם היה הפעם הראשונה שאמרנו 'זה טוב מדי'".
הבנתי שעברת דירה ואתה כבר לא גר בדרום. איך הרגשת שהמעבר לצאלים השפיע על המוזיקה שלך? כי מהצד, צאלים נשמע כמו מקום טוב להוציא מוזיקה מהסוג שאתה מוציא.
"לגמרי. 6AM רק מוקסס בצאלים, אבל אחריו אני חושב שרואים מה צאלים עשתה לי. ירד כל הלחץ של העיר והתחלתי לעשות מוזיקה שאני מאוד אוהב. מוזיקה הודית, אמביינט ודברים כאלה".
מפחיד אותך קצת לחזור למרכז?
"לא כי יש בי משהו שכן אוהב לנסות לתקשר, כמו השירים באלבום הנוכחי. העיקר שאני אדלק על משהו ושאני אהיה על זה. אם אני אדלק מחר על פופ – זה גם סבבה".
אתה חושב שיתחשק לך פעם לעשות שיר פופ קליט?
"כשעברנו קצת התחלתי לשחק עם הרעיון הזה. אתה יודע, Never say never. זה יכול להגיע ויש בזה דברים שאני מאוד אוהב אבל כרגע זה כנראה לא יקרה".
אתה מקבל פידבק מקהל חדש שלא הכיר הרבה דברים שלך לפני כן, והדברים החדשים כן נוגעים בו?
"לגמרי. המוזיקה שלי עכשיו בגלגל"צ. אני די נישתי במה שאני עושה ומלא אנשים פתאום מגיבים וזה כיף גדול".
אתה חוזר לפעמים לדברים שהוצאת פעם?
"כמעט ולא. ממש מדי פעם אם קופץ לי ביוטיוב, אבל בגדול אני תמיד ממשיך קדימה. ברגע שמשהו יצא, זה כאילו mission completed. הוא כבר לא שלי ואני ממשיך הלאה".
יש כלים טכנולוגיים נוספים שאתה משתמש בהם ועדיין לא הוצאת פרויקט איתם?
"באנימציה ובצד הוויזואלי יש כלים חדשים וצעצועים. אפילו בתוך התוכנות יש איזה פיצ'ר חדש ובא לי לעשות משהו איתו, ואז אני מוצא איזה קטע שיש לי כדי לעשות את זה".
אז מה הלאה?
"עכשיו אני מוציא את Love You Tomorrow עם איזה כלי שאני עובד עליו, וחוץ מזה אני עובד על מלא דברים. אני עובד עם דקל על עוד משהו שלא ברור איך יצא, וגם עם כהן יהיה משהו. יש עוד שם שתחתיו אני מתחיל להוציא דברים קצת שונים, Namituk. אני מוציא תחתיו אנימציות אבל עכשיו גם קצת יותר מוזיקה. יש קצת דברים קצת יותר אלקטרוניים, ולפעמים נאמיטוק עושה רמיקס לקותימאן, אני מתחיל לשחק עם שתי הדמויות האלו ביצירה".
COMMENTS