Homeאלבומים חדשים

נסיך האינדי המצרי /// ליאת רוזנבלט כותבת על 'סהר', האלבום החדש של טאמינו

למרות ההשוואות המתבקשות לסבו שהיה זמר מצרי מפורסם ולג'ף באקלי, המוזיקאי הבלגי מצליח לתעל את ההשפעות לאלבום מקורי ויפהפה

אין מצב כנראה שטאמינו-אמיר מוחרם פואד, המוזיקאי הבלגי ממוצא מצרי שידוע בקיצור כטאמינו יתחמק מתואר אצולה: סבו היה מוחרם פואד, זמר וגם שחקן ידוע מאוד במצרים וטאמינו ירש את קולו הגדול וגם את יופיו. בנוסף, 'טאמינו' הוא הנסיך מהאופרה 'חליל הקסם' של מוצארט ו'אמיר' פירושו בין השאר הוא 'נסיך' בערבית. חוץ מזה, ישנה גם זיקה לבן אצולה מוזיקלי אחר – ג'ף באקלי – כבר נגיע לזה. אבל מעבר לכל הטייטלים מלידה מעצם היותו הנכד של, לטעמי הוא אחד המוזיקאים המוכשרים והמקוריים שפועלים כיום. ב-2016, כאשר הוציא את הסינגל הראשון שלו, Habibi, הוא הצליח לגרום לאוזניים רבות בתעשיית המוזיקה המקומית בבלגיה להזדקף.

הקול החדש של הנילוס

ב-2017 זכה טאמינו בתחרות כישרונות צעירים של תחנת רדיו בלגית לאחריה הוכתר כ"ג'ף באקלי הבלגי". ואכן, בראיונות איתו, טאמינו מספר לא פעם שההשפעות הגדולות שלו הן סבו, 'הביטלס', 'רדיוהד' וגם ג'ף באקלי המנוח שטאמינו מזכיר אותו חיצונית וקולית בצורה די מבהילה. גם טאמינו כמו באקלי ניחן במנעד גבוה ומצליח להגיע לצלילים אופראיים. אבל למרות שהשפעה של ג'ף באקלי ניכרת מבחינה סגנונית ו-ווקאלית, טאמינו מביא את השורשים המצרים שלו אל גוף היצירה והיא מקבלת ממד חדש ומקורי, שונה לחלוטין מזה של מושא ההשוואה. התוצאה מרהיבה, מכשפת ומהפנטת.

בשירים שלו אפשר להבחין במבנה מוזיקלי אחר: בדרך כלל החלק הראשון של השיר יהיה רגוע ושקט יחסית ואז מגיעה מלודיה קצבית וסוחפת וחוזר חלילה. לי זה מזכיר יותר מוזיקה ערבית (לפחות לפי ההיכרות השטחית שלי) ולא, לא מדובר ב"מוזיקת עולם", אלא בהיתוך מרהיב ומרגש של אינדי-רוק עם מוזיקה ערבית.

אני נתקלתי בטאמינו כשגיליתי קאבר נהדר שעשה ל-Seasons של כריס קורנל כחלק מהופעה חיה שתועדה ב-EP ,Tamino – Live At Ancienne Belgique מ-2019. נשמטה לי הלסת. אחר כך נברתי בדיסקוגרפיה הלא מאוד נרחבת שלו (בכל זאת, רק בן 25) וגיליתי שמדובר באוצר. אלבומו הראשון Amir שיצא ב-2018 זכה לשבחים מקיר לקיר וזיכה את טאמינו בטייטל נוסף: "הקול החדש של הנילוס", מחווה לכינוי של הסב המפורסם שהיה "הקול של הנילוס". טאמינו, אז רק בן 21, הוציא אלבום בכורה מגובש ומצוין המשלב את ההשכלה וההשפעה המוזיקליות המערביות ואת שורשיו המוזיקליים הערבים. בעבודה על האלבום הוא צירף קולקטיב נגנים של מוזיקה ערבית המורכב בעיקר מפליטים מעירק וסוריה. בעקבות האלבום, טאמינו לא רק זכה להצלחה גדולה ופריצה בינלאומית, אלא גם לליווי מוזיקלי יוצא דופן בסיבוב ההופעות ל'אמיר': קולין גרינווד, בסיסט 'רדיוהד' הצטרף לטור לאחר בקשה מיוחדת של טאמינו.

סערה מושלמת

החודש יצא האלבום Sahar אחרי שלוש שנות שתיקה והאמת ששני הסינגלים ששוחררו עוד לפני העידו שמדובר כאן ביצירה גדולה. טאמינו הצליח גם באלבום הזה לעמוד בציפיות המאוד גבוהות ממנו, ואין ספק שקשה לעשות לו הנחות כשרוחותיהם של סבו ושל ג'ף באקלי מרחפות מעליו. אבל הוא השכיל לקחת את ההשפעות השונות בחייו ולשלב אותן ביצירה מבלי להתנצל או לברוח מהן: כאילו אינטואיטיבית הוא יודע כיצד לשרטט באמצעות הנימה הסגנונית המתחלפת את הרגש שהוא רוצה לעורר בנו, המאזינים. בשיר הפותח את האלבום, The Longing, יש משהו מאוד חשוף ושברירי, קשה שלא להתרגש מיופיו של השיר. זה מאוד מאפיין את היצירה של טאמינו: הוא יכול להישמע לפרקים שברירי ופצוע, וגם חזק מאוד כמו לדוגמה בשיר You Don't Own Me הקודר. הוא יודע לשחק יופי עם הקול הגדול שלו בהתאם למהלכי השיר: הוא יכול להישמע מאופק ורך, לרדת לטונים נמוכים יותר ולהישמע פצוע ומקונן והוא יכול לעלות לגבהים מטורפים ולהישמע אופראי – כל זאת לעתים באותו שיר.

Fascination הוא שיר כמעט נטול השפעות ערביות. נשמע כאן שהוא נותן דרור לאהבה שלו לבאקלי בפרט ואולי לאסתטיקת אינדי בכלל. לעומתו, A Drop Of Blood נשמע כמעט חף מהסגנון המערבי: טאמינו מסלסל בקולו ומשתמש בחלק הראשון של השיר בטונים נמוכים, מקוננים, עוּד מלווה אותו ובחלק השני יש תזמורת כינורות, השיר נכנס לקצב והדרמה מתפתחת ודועכת לקראת סוף השיר.

לדעתי השיר הטוב ביותר ב'סהר' הוא The First Disciple המהפנט, שגם שוחרר כסנונית ראשונה מהאלבום. מבחינה סגנונית אני חושבת שהשיר הזה הוא הסערה המושלמת: טאמינו מצליח לאחד בין העולמות שלו בהתאם למהלכי השיר המלווים ליריקה יפיפייה, ויש תחושה שאנחנו 'נזרקים' בין תחושות שונות.
בקיצור – האיש יודע לכשף.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0