צילום: מיכל חלבין
הרבה אלבומים מצוינים יצאו בקיץ האחרון באינדי הישראלי. אחד הבולטים בהם הוא 'אני לא מפה', האלבום של גלעד כהנא ושל גיא מוזס. החיבור בין סולנה של הג'ירפות למפיק האלטרנטיבי הוביל לשמונה שירים טובים מאוד, שמשלבים בין ביטים מקפיצים לנרטיבים מורכבים. שוחחתי עם השניים סמוך לצאת האלבום.
בואו נתחיל מההתחלה. איך שיתוף הפעולה הזה נוצר?
גיא: "בגדול הזמנתי את גלעד להתארח בהופעה של מוזס פרוג'קט, תכננו ליצור שיר בשביל ההופעה ביחד. נפגשנו יחד ובמקום ליצור שיר יצרנו חמישה. משם הגיעה הקורונה וסדרת המופעים שהייתה אמורה לקרות התבטלה ופשוט המשכנו ליצור. אנחנו גרים פחות מ-400 מטר אחד מהשני אז גם בסגרים יכולנו להיפגש, יצרנו כמעט שלושים שירים ומתוכם שמונה נכנסו".
גלעד: "מבחינתי וגם מבחינת גיא הקורונה ברמה האישית התחילה כאופוריה עם כל הווייב הדיסטופי הזה, אנחנו נהנינו מזה. היה משהו, בעיקר בתחילת הקורונה לפני שהיא התחילה לבאס, שהיה גם אופורי בזמן האיכות עם המשפחה והפרישה מהמרוץ וגם העובדה שגיא ואני עכברי אולפן. יש לשנינו אולפנים בבית, האולפן זה כמו מכונת זמן, בסופו של דבר ניצלנו את זה לטובתנו".
בכוונה לקחתם את שיתוף הפעולה לכיוון יותר פופי?
גיא: "לא היה שם משהו מתוכנן, לא החלטנו ללכת לכיוון אחד. בראיון אחר אמרו לנו בדיוק ההפך, שהצפנו את כל הדברים הקשים דווקא. אני מרגיש שמשהו באלבום הזה מציג תמונה מורכבת כמו החיים עצמם, יש איזה חיוך או קריצה. יש מורכבויות".
זה לא אלבום פופ רגיל, מעטים האנשים בארץ שיכולים לכתוב משהו כזה בעיניי. המילים נוצרו מתוך הג'אמים או לפני?
גלעד: "המילים, מהראשונה עד לאחרונה, נכתבו תוך כדי אלתור. הלחן והטקסט באים באותו הזמן, באים ביחד. בחלק מהשירים היו ביטים שגיא הנדס ובחלק היה ביט בסיסי וניגנו יחד, בלייב. הכול נוצר בחדר ויש הרבה השפעות של השיחות שלנו לפני ובמהלך הסשנים, הרבה פעמים זה נזל פנימה לשירים".
גיא: "בצורה די עקבית, דברים שדיברנו עליהם פתאום הפכו לכמה שירים באותו היום".
מוזמנים לפרט.
גלעד: "למשל דיברנו, אני בתור זקן השבט כמי שמבוגר מגיא ב-400 שנה, דיברנו על אהבה, על מערכת יחסים. התפתחה שיחה על ההתנהלות בסיטואציה ואז זה נזל לתוך השיר. 'שמור על המוג'ו', למשל, נוצר ככה".
גיא: "יש לי דוגמה מצחיקה אחרת, אלה לא רק השיחות טרום הסשן או בין ההקלטות אלא גם בתוכן. מבלים שעות באולפן, האווירה בחדר נכנסת. ב'ערום מדי' למשל יש משפט שגלעד שר, 'הייתי כל כך עייף ופתאום התעוררתי'. אני ממש זוכר את זה. גלעד שאל אותי למה אני עייף וצחק בזמן שהוא אמר את זה, פתאום זה נכנס לשיר. מתוך הרגע הזה נוצק רגע מאוד מיוחד בשיר עצמו".
גלעד: "היה רגע אחר שהיה חם במיוחד, ביקשתי מגיא להדליק מזגן. הוא לא התקמצן אבל הוא לא שש להדליק את המזגן. הוא פשוט לא רצה, ואני קמלתי שם. מזה נוצרה השורה של 'חדר אחד ואין חמצן'".
הכתיבה באלבום מרגישה קצת פחות נרטיבית מכותבים אחרים. אבל כן הצלחתם להכניס תובנות על מערכות יחסים למשל לתוכו.
גלעד: "זה היה הנושא העקבי שלנו. בתקופה שגיא ואני התחלנו לעבוד גיא הכיר את בת זוגו, הוא עומד להתחתן איתה. הרבה מהשיחות שלנו היו סביב זה, סביב אהבה וכל מיני דיאלוגים על מערכות יחסים. זה משהו שמאוד בולט גם בצורה שאני שר כי אני עובר בין הפלצטים הנשיים לבאסים הכי נמוכים שיש בהינף של מילה. המעבר פה בין אישה לגבר הוא בעצם מאוד בולט, זה אלבום שמדבר על מערכת יחסים בין זכר ונקבה פנימיים. אני מרגיש את זה גם כאבא, אתה מתפתח עם השנים ויש בך צד גברי ונשי שמגיעים להרמוניה, אם אתה פתוח ומוכן לפתח אותם. יש כאן דיאלוג ער ביניהם, זאת ממש זוגיות פנימית. דמיין שגן עדן בנוי ככה. כשהייתי צעיר אני ובת זוגי לקחנו טריפ, זה היה טריפ רע. לא טוב. ישבנו בגינה, ובגינה הסתכלתי על היד שלי ופתאום המבט שלי נכנס לתוך העור ובעור ראיתי אותי ואותה יושבים בתוך גינה בכל אחד מהתאים. זה קצת כזה. "אתה" ו"היא" בתוך כל תא שלך".
אני חושב שהזוגיות קיימת גם ברמה המוזיקלית. שניכם, גם במקרה של 'Imperfections' של גיא מ-2017 או במקרה של גלעד בג'ירפות עם יאיר קז או ב'לא כוחות' עם תמיר מוסקט, אוהבים לעבוד בצמדים. מה מוביל אתכם לחיבורים האלה?
גיא: "אחד הדברים שאני הכי אוהב הוא מפגש עם עוד יוצר. זה מפגש אינטימי, חיבור שיוצר משהו אחר. הסינרגיה במפגש עצמו חזקה במיוחד, זה לא שאני לא יכול לדמיין מצב שאעשה אלבום סולו בעתיד, אבל יש משהו הרבה יותר מעורר ברגע שבו נוצר דיאלוג. זה מתחיל מרעיון שלי, האדם שאיתי בחדר מפרה אותו, אני מאוד מאמין בזה, עצם המפגש יוצר הרבה דברים לא צפויים. נורא הופתעתי לגלות כמה החיבור היה טבעי עם גלעד, יש משהו לא מובן מאליו בשלב הזה, השלב שבו מייצרים חומרי גלם ומחליטים יחד מה אנחנו אוהבים. די בקלילות החלטנו על טעם משותף, זה יוצר מיד תהליך מאוד טבעי וזורם".
גלעד: "זה פחות העניין של צמדים בעיניי. ככל שהחיים מתקדמים אני מוצא יותר ויותר יופי בכל מי שהוא לא אני. כל הדברים האלה, כל הכישרונות וכל היכולות האלה שיש לאנשים אחרים מעניינים ובמקום מסוים כשאתה מתחבר, כמו שדיברת על זוגיות, נוצר דבר שלישי. זה משאיר אותך צעיר ומוציא אותך מאזור הנוחות. כשאתה עובד עם אותו בן אדם צריך לרענן את זה כל הזמן, כשאתה נפגש עם בן אדם חדש זה מידי".
שם האלבום – 'אני לא מפה'. אתם מרגישים שאתם לא מפה? זרים לתל אביב, לישראל?
גלעד: "אני בטוח לא מפה, אני ממקסיקו. גדלתי שם עד גיל תשע, זה הפך את כל המבט שלי למבט של אאוטסיידר לתקופה ארוכה. כשהייתי שם הייתי יהודון, כולל אנטישמים, כשחזרתי הייתי המקסיקני, המנומס, וכשהתחלתי להבין מה קורה פה חזרתי למקסיקו ועוד פעם הייתי הזר שם. חווית הילדות שלי היא חוויה של 'אני לא מפה', זה בוודאות. בלי שום קשר, אני מרגיש הרבה פעמים ש'אני לא מפה'. זאת תחושה שבה אתה מוצא את עצמך שואל שאלות על המצב הנוכחי שלך. יש תקופות שבהן אתה מרגיש שהכול קורה, יש תקופות שבהן אתה מרגיש ששום דבר לא קורה. גם אם אתה מצליח לפעמים יש וי אחד פנימי שלא מסומן, 'אני לא מפה' זאת לפעמים הרגשה טובה שמקדמת אותך לשלב הבא. אתה חייב להתפתח, אסור להישאר במקום ואסור להישאר באזור הנוחות שלך.
זה לא משנה מה אתה או מי אתה, אם אתה רוצה להיות אדם שמגיע לסוף חייו ובעצם בשיאו… בתרבות שלנו, לצערי, אנשים מבוגרים בני שמונים-תשעים נתפסים רובם כנטל על החברה – הכלכלה, היעילות, התל"ג. לטפל בהם זה יקר, הם לא מייצרים, בעוד שיש תרבויות שבהן האדם הזה הוא המגדל של הבינה והקהילה. זקן השבט. אני חושב שכדי להמשיך ולהיות בן אדם שכל הזמן רודף אחרי שיאים אתה חייב כל הזמן לצאת מאזור הנוחות שלך. הכול זה בחיפוש, במסע. אתה חייב להישאר בתוך המסע".
גיא: "אחד הרגעים המשמעותיים בהתבגרות שלי היה ההבנה שלהיות שונה, מוזר, אחר, זאת ברכה. ההבנה שאין משהו מובן מאליו. כמתבגר או כמי שמחפש את קולך בעולם אתה רוצה להיות שייך ולהיות חלק. יש משהו בהבנה שהפסיפס האנושי, חלק מהחוזקה שלו, היא האחר. כל אחד לא מפה בתפיסתו, אפשר לקדש את המקום הזה. אני בטוח לא מנסה להישמע כמו דברים אחרים. בגלל זה אני מאוד אוהב את השם של האלבום, אני מרגיש שמשהו בתורה שיצרנו לעצמנו אפשר לנו ללכת על דברים מוזרים. לא בצורה מוגזמת".
גלעד: "אני לא חושב שהם היו מוזרים בשום רגע בשבילנו. בהחלט פעלנו בשיטה של 'נעשה ונשמע', אתה מקליט, מייצר, עף, כמו ילד שלא יודע בדיוק מי הוא. אתה מגלה בסוף מי אתה, האמת היא תמיד הרבה יותר מורכבת מהשקר. אנשים מקפידים להראות מבואסים והכל אחיד או יוניפורמי בתרבות, בסופו של דבר כולנו יצורים".
האמירה הזו בולטת גם באלבום.
גיא: "זה גם אחד הדברים שבלטו לי ב'אני לא מפה', זה משחק הרמוני שהוא טיפה דיסוננטי. בתפיסת העולם שלי אני לפעמים לא שומע זיופים, כי אני מרגיש שזיוף זה צבע. מה זה זיוף? זאת בחירה. היה רגע שאמרתי לגלעד שאני לא יודע אם אני שומע זיוף. בסוף זיוף זאת כוונה שנותנת צבע מסוים. אני חושב שהמשפט 'אני לא מפה' אומר שאני לא מתחייב לשום מסגרת, לא ממוסגר בשום צורה".
גלעד: "אבל זה לא רק כוח. יש הרגשה של אי שייכות, יש בזה טוב ויש בזה רע. זה דו צדדי".
בואו נדבר על 'דחי אל דחי', אחד השירים שהכי אהבתי באלבום.
גלעד: "דבר שמאוד בלט בשיר הזה הוא ההתחלה, הוא מתחיל מאוד נמוך ונגמר בשירה הפלצטית הכי גבוהה שהגעתי אליה, כאישה ששרה לגבר. הזכר מתחיל ממקום נמוך, גברי מאוד, בסי ועבה, ומתחיל מסוג של נקודה שלא טוב לו בה. הוא נגמר ממש באיגרת אהבה של האישה שאיתו, שרק רוצה שהוא יראה בה את כל הטוב. זה ממש כמו להתחיל במקום הכי נמוך בעולם ולהגיע עד לשמיים".
גיא: "השיר הזה עובר בין כל מיני נושאים. הוא מתחיל בפסגה של הר, עובר דרך נוף מושלג ובכל מיני יערות. הוא מרגיש לי כמו מסע, גם מוזיקלית. הוא מפתיע אותך במקומות שהוא הולך אליהם".
גלעד: "יש משהו מהמם במבנה שירי סטנדרטי, אבל גם יש שירים שמגלים את עצמם ואומרים לך 'עזוב אותך מהמבנים אחי'".
אני חושב שמאז ומעולם השירים שלך היו כאלה. 747 למשל. שירים פחות מסודרים.
גלעד: "זה לא עניין של 'לא מסודרים', אלא של נרטיב מכריע. הנרטיב יותר חשוב מהצורך התבניתי, זה ככה מאז שהתחלתי לכתוב שירים. יותר חשוב לי להגיד מה שאני רוצה להגיד מאשר סימטריה, וזה חשוב גם מבחינת הלחנים. גיא אוהב את זה גם".
גיא: "אני מאוד אוהב שירים כאלה, שירים שבאמת מפתיעים אותי כשאני יוצר אותם. כמו שגלעד אומר יש משהו מדהים בשיר עם פזמון, כזה שאתה שומע שוב ושוב ובסוף השיר רוצה לזמזם אותו, אבל אני נמשך לדברים לא צפויים".
גלעד: "כל הכיף זה גם וגם. הכלל נשבר והיוצא מהכלל גם נשבר. הנקבי מורגש גם ב'רק אותך' למשל, שם שרתי את רוב השיר בנקבה בפלצט ואמרתי לגיא שזה שיר יפה אבל שננסה שאישה תחליף אותי, נראה אם זה מנצח אותי. קול אישה אותנטי, מישהי שנולדה כאישה. הקלטנו, ניסינו וזה היה יפה אבל זה לא ניצח את הביצוע שלי, כי חשפנו שזה הצד הנקבי של הגבר ולא האישה".
יש תוכניות להמשך מבחינת הופעות?
גיא: "אנחנו עושים מסיבת השמעה ואלתורים סביב השירים".
גלעד: נחגוג את האלבום בחמישה באוקטובר. לקח לנו הרבה זמן ואנחנו רוצים לעשות מסיבת השמעה, כמו שהאלבום נוצר: נספר בין השירים אבל בשיטה שבה הם נוצרו. מוזס ינגן ויאלתר ואני אאלתר איתו על התמות של השירים. אלתור-שיר-אלתור-שיר שבו אנחנו מספרים את הסיפור של האלבום. נארח נגנים, חלקם היו איתנו וחלקם מופיעים איתנו. יש גם מופע שלי שנקרא 'חתירה אל ההווה', גיא איתי שם".
שם מעולה.
גיא: "כן, שם שבהחלט ממצה את מה שגלעד יצר. מה שבאותו רגע נוצר, לתפוס את ההווה. מתעלים אותו ברמה מסוימת".
זה קיים גם בהופעות של הג'ירפות, עם האלתורים בין השירים.
גלעד: "שריר האלתור הוא שריר שאני מקפיד לעבוד עליו יום-יום. אני מקבל כל הזמן הודעות כאלה. איך קראו לשיר עם הסודה, איך קראו לשיר מברזיל, הקטע עם האוכל במטוס. זה קורה גם בהופעות של 'חתירה להווה', יש שם משהו שלם שבעצם לא קרה מעולם. אני מוצא את ההופעות האלה מאוד קשות, כשאני וגיא עולים זה לפעמים מרגיש כאילו אנחנו עולים על חודו של סכין. אתה בקלות יכול להחליק ולהיחתך".
גיא: "וואו. בהופעות הראשונות ממש הבנתי, דיברנו על זה הרבה, שזה כמו לשחק באש. נשרפתי גם בהופעות הראשונות, אתה מגיע ועולה על רכבת שנוסעת מתחילת ההופעה ולא יודע איפה היא תעצור".
גלעד: "האש מצד אחד מסוכנת ומצד שני עושה אור גדול, צריך לדעת רק איך להשתמש בה".
צילום: מיכל חלבין
COMMENTS