Photo by Oastabis
זו השנה השמינית שמתקיים במוזיאון ישראל פסטיבל הג'אז של ירושלים, וזה הריאיון החמישי שכבר יוצא לי לערוך במסגרתו, אז לכאורה ניתן להגיד שהתבססה כאן שגרה; אבל השנה הפסטיבל לא שגרתי בכלל. אחרי שנתיים שבהן הופסקו הופעות חו"ל, המופעים יצאו מהחללים של המוזיאון לגן הפסלים ויש תחושה שהמנהל האמנותי של הפסטיבל, אבישי כהן, השתדל להביא לייצר הפקה מושקעת במיוחד שתפצה על אותן שנתיים שבו עולם התרבות נאלץ להאט את הקצב.
הפסטיבל השנה הוא ברוח פיוז'ן עם מוזיקאים מארצות שאינן אירופאיות או דוברות אנגלית בהכרח, ועם נגיעות של כל מיני ז'אנרים מהיפ הופ ועד מוזיקה אתנית. הופעות בינלאומיות ששמתי עליהן עין כוללות את החיבור בין המוזיקאי הקולומביאני אדמר קסטניידה מנגן בנבל רועים עם נגן המפוחית השוויצרי גרגואר מארט; פיוז'ן קצב אפריקאי-ישראלי עם בן איילון וסאבולה בנגרה שמארחים את נגן הקורה איר השחר, חגיגת גנאווה עם טוויסט ישראלי של ללה תמר ונגן הגימברי המרוקאי סמיר לנגוס והפסנתרן הניו יורק הוותיק פרד הרש. גם המוזיקאים הישראלים אינם טומנים ידם בצלחת. שי חזן (שעל ההרכב שלו כתבתי פה) יופיע במסגרת הטריו קוסמוס אנסמבל יחד עם בכיר סצנת הפרי-ג'אז הישראלית, אלברט בגר. טריו צנרת יארחו ראפריות כמו ג'אזז והדר פרגון או את יקיר ששון וירון אוזנה. עוד הופעת גרוב אתני שבטח תזיז לכולם את הרגליים זו ההופעה של ציון גולן מארח את אל-קאת.
אבל מתוך כל העושר המסקרן הזה התחברתי במיוחד לסאונד של מוזיקאית שלא הכרתי לפני, דילאן באלקאיי (Dilan Balkay) הטורקיה. אני חושבת שישראלים ימצאו שלמרות שהשפה זרה, משהו בשילוב בין היפ הופ, סלסול עדין וביט אלקטרוני אצל באלקאיי ירגיש מוכר, דומה ליצירה של ישראלים כמו באטרינג טריו או שקל. למרות ש-KUYU הוא האלבום הראשון שהוציאה, מגיל צעיר באלקאיי ניגנה בתזמורת נוער וגם שרה במקהלה, וכבר יצא לה להופיע מחוץ לטורקיה. מגיל 18 היא ניגנה עם ההרכב Farfara Istanbul, וגם ליוותה והתארחה בהרבה שירים עם מיטב המוזיקאים האלטרנטיביים בטורקיה.
את מנגנת בחצוצרה, שזה לצערנו עדיין כלי שפחות נשים בוחרות לנגן בו. איך יצא שזה כלי הנגינה שבחרת להתמקצע בו?
"התחלתי בגיל תשע. הייתה בשכונה שלי תזמורת קהילתית כל החברים שלי ניגנו בה בכלי נשיפה, ואני רציתי גם. בהתחלה לא רצו לתת לי לנגן בחצוצרה, אמרו לי שהפה שלי בצורה לא מתאימה ודברים כאלה, ונתנו לי חליל פיקולו במקום זאת. בכיתי ועשיתי סצנות (בכל זאת הייתי רק ילדה קטנה) והתעקשתי על חצוצרה ובסוף ויתרו לי".
המוזיקה שלך משלבת כלים אלקטרוניים עם כלים אקוסטיים "מסורתיים". איך את מחליטה מה יהיה הבאלאנס בין השניים?
"כיום כל כך קל ליצור מוזיקה עם כלים של תוכנה, שזה כמעט מתבקש לעבוד עם הכלים האלה. לפני כחמש שנים, כשהייתי צעירה יותר, לא ממש הבנתי מוזיקה אלקטרונית. אפשר אפילו להגיד שהיה לי אנטי, חשבתי שמוזיקה אמיתית מייצרים רק עם כלים שמנגנים בלייב בלי התערבות אלקטרונית. אבל עם הזמן למדתי להכיר יותר את הז'אנר וגיליתי שזו מוזיקה שאין בה גבולות, הכול אפשרי בה, וזה מושך אותי".
את מגיעה לפה במסגרת פסטיבל ג'אז, האם יש עלייך השפעות של הסגנון, או של מוזיקאים מחוץ לטורקיה?
"אני אוהבת מוזיקאים שיש להם גרוב, כמו Moonchild או Hiatus Kaiyote. אני גם מכירה את נגה ארז ואוהבת אותה, יצא לי לראות אותה מופיעה כאן. איברהים מעלוף הוא השראה חזקה מאוד עבורי, הוא בעצם זה שהתווה בשבילי את הדרך. האמת היא שאני לא הכי מתחברת לג'אז סטנדרטי, אבל מעלוף הראה שאפשר לשלב כל מני דברים לתוך ג'אז. אני מרגישה שהוא ממש מדבר איתי דרך החצוצרה שלו".
צברת ותק של כמה שנים בסצנת המוזיקה האלטרנטיבית בטורקיה לפני שיצאת לדרך עצמאית, ורציתי לדעת איך השפיעה ה"השתפשפות" הזו עד שהוצאת את החומרים שלך באופן עצמאי?
"אני מנגנת עם המפיק של האלבום שלי 'KUYU' אונור ג'וניי קומאש (Onur Güney Kumaş) כבר עשור, מאז שאני בת שבע-עשרה. ניגנתי איתו בלהקה שניגנה גם ברחוב. קודם הייתי ביישנית וההתנסות הזו לימדה אותי הרבה, קיבלתי בטחון עצמי. גם הנגינה ברחוב יוצרת סיטואציות של מפגש עם אנשים שלא היית פוגשת בהכרח במועדון הופעות, זה מוציא אותך מהקומפורט זון בקטע טוב".
מה התוכניות שלך לעתיד לבוא, מבחינת ריליסים נוספים?
"העבודה במהלך תקופת הקורונה על אלבום הבכורה שלי לא הייתה פשוטה, עבדתי מול המפיק שלי בזום ואת ההקלטות עשיתי לבדי בבית, ולא בסטודיו. לעבוד ככה היה מתיש, נגמר לי הכסף כי לא היו הופעות חיות. השירים באלבום הזה יחסית ישנים, כתבתי אותם לפני שנתיים-שלוש, אבל ההפקה היא חדשה, מהשנה האחרונה. אפשר אפילו להגיד שכל העניין היה קצת טראומטי, לכן אני חושבת שאצטרך פסק זמן לפני שאתחיל לעבוד על חומרים לאלבום חדש. אולי יהיו סינגלים חדשים לפני כן שלא יהיו קשורים לאלבום כלשהו. אני בסיבוב הופעות עכשיו ובשביל שירים חדשים אני צריכה קצת שקט וזמן לעצמי, אז כרגע אני לא רואה את עצמי עובדת על משהו חדש באינטנסיביות".
לסיום בואי נדבר קצת על ההופעה המתוכננת בירושלים. את מופיעה שם עם להקה ובה עוד שלושה נגנים, זה שונה מאוד מהופעות הסולו שהיו לך בתקופת הקורונה. איך התחושה לנגן עם להקה משלך?
"אני מאוד אוהבת לנגן עם עוד מוזיקאים על הבמה, במיוחד כאלה שאני מנגנת איתם כבר הרבה זמן כמו אונור הגיטריסט שהוא כאמור גם המפיק שלי. בתור הרכב אנחנו מנגנים ביחד מאז אוקטובר שעבר, כשהאלבום שלי יצא, והתחלנו להופיע לייב ממש לאחרונה. את המתופף ברקה קוימן (Berke Köyman) הכרתי דרך להקת Dolu Kadehi Ters Tut (להקת המוזיקה הפופולרית הכי מוכרת בטורקיה, צ.פ.) יצא לי לנגן איתם והוצאנו סינגל משותף ב-2018. ההכרות עם המתופף הובילה מפה לשם להצטרפות להרכב הליווי שלי, מכיוון שברקה הכיר לי את הבסיסט אטאקן קוטילוגו (Atakan Kotiloğu). שניהם גם מנגנים בחלק מהטראקים באלבום שלי. הדבר היחידי שחסר לי אולי זה קלידנ.ית, אני מנגנת בקלידים אבל לפעמים אני משתמשת בסימפולים במקום נגינה חיה כשאני על הבמה כי אני גם עם החצוצרה. החלום שלי זה לנגן עם להקה מלווה גדולה".
COMMENTS