הג'אז האמריקאי בשנות ה-50 וה-60 היה לדעת רבים תור הזהב של הז'אנר. תקופה שבה כל האלמנטים התחברו והיו בשיאם – עיבודים, מלודיות, סולואים וגרוב. אלבום הבכורה הנהדר של המלחין והגיטריסט רון מגריל, 'Until Now', שיצא תחת הלייבל הבריטי האיכותי 'אובונטו רקורדס', נותן פרשנות מודרנית לתקופה המופלאה הזו בג'אז העולמי. האלבום יצא לפני שבוע וכבר זוכה לתגובות נלהבות בעולם. אני מרבה לשמוע אותו מאז, ומגלה בו כל פעם רובד חדש.
המכנה המשותף בין המוזיקאים האהובים על מגריל, אלו שהשפיעו על האלבום, היא התקופה שבה הם פעלו (שנות ה-50 וה-60 בארצות הברית) והעובדה שמרביתם הקליטו והופיעו תחת הלייבל המוביל של התקופה – 'Blue Note': הגיטריסט גראנט גרין, המתופף ארט בלייקי והחצוצרנים פרדי האברד ולי מורגן, הם חלק משורה ארוכה של מוזיקאים שהקליטו בלייבל.
מגריל אסף סביבו חבורה איכותית של מוזיקאים צעירים בני גילו שממחישים את החשיבות של חברות אישית בנגינה משותפת. את עמדת הפסנתר מאייש אבשלום מידן שמנגן עם מגריל מגיל צעיר. על הבס, אורן הארדי, אחד מהבסיסטים העסוקים בארץ. המתופף עופרי נחמיה הוא אחד מהישראלים הבולטים בסצינת הג'אז העולמית, והוא ניגן בין היתר באלבומים של הפסנתרן הישראלי הבינלאומי שי מאסטרו.
מתחילים לחייך
הדרך הטובה ביותר בעיניי להקשיב למוזיקה חדשה, כזו ששומעים בפעם הראשונה, היא בעיניים עצומות. כך ניתן להרגיש את המוזיקה ולא לתת להשפעות אחרות מהסביבה לחדור. ברצועה הרביעית באלבום, 'I'm Starting to Smile Again', יש לחן שמעביר את התחושה של שמחה שרק מתחילה. מוזיקה קלילה ונעימה שאי אפשר שלא לחייך לשמעה כבר מהפתיחה, עם הבס המדויק של אורן הארדי. הקטע הזה, כמו קטעים נוספים באלבום, נכתבו במהלך לימודיו של מגריל (שטרם מלאו לו 25), ב'ניו סקול' בניו יורק. האלבום הוקלט בישראל וכשמו כן הוא, מציג תמונת מבט על דרכו המוזיקלית של מגריל.
כדי להבין ולהמחיש את התיאום בין חברי הרכב ג'אז צריך להקשיב להרכב כשאחד מהם מנגן את הסולו שלו. דוגמה טובה לכך אפשר למצוא ברצועה השלישית באלבום, 'Pete', שנכתבה בהשראת הגיטריסט האהוב על מגריל – פיט ברנשטיין האמריקאי. הקטע מתחיל כמו מרבית מהיצירות בג'אז המודרני, מתמה מוזיקלית מרכזית (כתובה), ונמשך עם אלתורים של חברי ההרכב עד החזרה לתמה המרכזית בסוף הקטע. מגריל יוצא לסולו שלו מיד אחרי הפתיח ואחרי כשתי דקות, הפסנתר של מידן לוקח את ההובלה. הקטע כאילו משתנה אך שומר על אותה המסגרת בעזרת הבס והתופים, עם שימוש רב במצילות. שלוש דקות לתוך הרצועה, ועכשיו הבס של הארדי לוקח את ההובלה בעוד המצילות של נחמיה שומרות על החיבור בין הקטעים. לקראת הדקה הרביעית, התופים מובילים עם סולו קשוח ויצירתי של נחמיה ואז חוזרים ל"תיבות" הכתובות שסוגרות את הקטע, שוב בתיאום מושלם. דוגמא נוספת ל"סולו קבוצתי מקושט", ניתן לשמוע בסולו התופים ברצועה הפותחת של האלבום – 'It's The Cops'. כאן לא מדובר ברצף תיפוף, אלא במקטעים של סולו תופים נמרץ עם הפסקות לכמה תיבות של כל חברי ההרכב. מערכת התופים מובילה ולתוכה מתפרצים בהפתעה הגיטרה והפסנתר, שיוצרים יחד שילוב נפלא של צלילים ומקצבים.
מה שמקסים בעיניי באלבום, בנוסף לאיכות בביצוע ובעיבודים, הוא החיבור לסאונד המיוחד של 'Blue Note'. אפרופו האזנה בעיניים עצומות, כשמאזינים ל-'Meaningful Moments' השקט והרגוע, כאילו חוזרים במנהרת זמן למועדוני הג'ז של שנות ה-60 בניו יורק ולהקלטות החיות שבוצעו בהם. למרות שמדובר בהקלטת באולפן, מגריל וחבריו מצליחים להעביר באלבום תחושה של הופעה חיה. זה עניין לא פשוט כלל ועיקר, וחלק מההצלחה קשור לאיכות אולפן ההקלטות ולטכנאי הסאונד, שגם הם תחת הנהגתו של מגריל עשו עבודה נהדרת.
ג'אז כסגנון מוזיקלי דומה למזון מרובה תבלינים והשפעות שביחד יוצרים עונג בכל ביס. זה בדיוק מה שמצפה לכל מי שיקשיב לאלבום של רון מגריל. מדובר באחד האלבומים הכי טובים ששמעתי בתקופה האחרונה. ג'אז מודרני, מלודי ומרגש, קליט ונעים לאוזן ויחד עם זאת מורכב ועמוק בלחנים ובעיבודים. כזה שמתאים לשמוע בכל עת ובכל פעם שמאזינים לו מגלים משהו חדש. אל תחמיצו.
מופע השקת האלבום יתקיים ב 9.6 במועדון טרמינל 4 בתל אביב. לכרטיסים.
להאזנה לאלבום
COMMENTS