Homeאלבומים חדשים

תן חיוך, הכל לטובה /// עוזי בירמן מפרק את האלבום החדש של The Smile, שיר אחרי שיר

האיש שלנו לענייני רדיוהד, עם מורה נבוכים לפרויקט הצד החדש של תום יורק וג'וני גרינווד

בתזמון מושלם ליומולדת שלי (ברכות וצ'קים בתגובות), יצא באופן דיגיטלי האלבום החדש של The Smile (יציאה פיזית בחודש הבא), פרויקט הצד של תום יורק וג'וני גרינווד, יחד עם מתופף הג'אז טום סקינר (Sons of Kemet) שהוכרז שנה שעברה באופן מפתיע עם הופעה בסטרימינג של פסטיבל גלסטונברי.
כשתום יורק עלה אז לבמה והכריז "אנחנו 'החיוך', לא חיוך מצחיק חה-חה, יותר כמו החיוך של האיש שמשקר לכם כל יום". ואם חושבים על זה, יש באלבום הזה המון קריצות וחיוכים ללהקת האם.
משהו בשירים הבועטים יותר שבלטו בהופעה וגם יצאו אחר כך כסינגלים ראשונים, יצר ציפיה לאלבום מאד רוקי, אולי אפילו פאנקי, קצת רחוק ממה שרדיוהד עשתה בעשרים השנים האחרונות. אבל האזנה לאלבום המלא לא משאירה מקום לספק, זה היה יכול להיות האלבום העשירי של הלהקה בקלות וזה מאד מפלרטט וגובל בתחומי המוזיקה שרדיוהד עושה.

נתחיל בזה שהרבה שירים ממש נשמעים כמו רדיוהד עם מתופף טוב יותר. כבר כתבתי פה על ההקפדה של רדיוהד ויתר החברים להפריד בין החומרים והסאונד של הלהקה לבין פרוייקטי הצד והסולו שלהם. האלבום הזה די מנתץ את התפיסה הזאת, יש בו המון מוזיקה שממש נשמעת כמו רדיוהד, בהפקה של נייג'ל גודריץ' ואפילו כמה שירים שרדיוהד עבדו עליהם בעבר.
מי שעוקב אחרי הלהקה מספיק זמן, אולי שם לב שיש המון פרגון (ואפילו קנאה) מהצד של תום לכיוונו של ג'וני. בהרבה ראיונות תשמעו אותו מדבר על זה שהוא לא יודע לכתוב או לקרוא תווים, הוא לא מנגן בצורה פנומנלית על אף כלי (למרות שהוא מנגן על גיטרה, בס, תופים ופסנתר במספר שירים לאורך השנים) ועל כך שג'וני הוא הגאון המוזיקלי האמיתי.
מבחינתי, קריירת הסולו של תום יורק, על אף הרגעים המושלמים והנפלאים שבה, תמיד הייתה חסרה את מה שג'וני מביא, ועכשיו קיבלתי הוכחה אמיתית לכך.
זה עובד גם לכיוון השני, למרות הפסקולים הגאוניים והמועמדויות לאוסקר. כנראה שהכלי שג'וני הכי טוב בלעבוד איתו הוא הקול של תום יורק. תוכלו לראות דוגמה מצויינת לזה בשיר 'Present Tense' מתוך 'A Moon Shaped Pool'. השיר בעצם בנוי על מבנה אקורדים שנלקח מתוך הפסקול של ג'וני לסרט 'יער נורבגי'.

הפרוייקט התחיל דווקא כמשהו שג'וני היה אמור לעשות עם טום סקינר. בשלב מסויים הם החליטו לפנות לתום יורק שקיבל את החומרים שהם הקליטו והתחיל לעבוד על מילים והשלמות. אם יש לכם זמן אתם יכולים לשמוע עוד קצת על תהליך ההקלטה של האלבום בזמן קורונה ובידודים, בפודקאסט Smartless.

אז אחרי שחפרתי מספיק בראש שלכם, בואו נחפור קצת במוזיקה עם מדריך קצר בין שירי האלבום.

The Same
שיר הפתיחה דווקא מזכיר את חומרי הסולו של תום יורק – סינתיסייזרים עוקצניים וביטים אלקטרוניים (בשביל זה הבאת את טום סקינר?) שנבנים עוד ועוד לתוך הקליימקס שבפזמון.
משמיעה ראשונית, שיר קלאסי של תום יורק שמתלבש על האוזן בכל האזנה עוד ועוד.

People in the streets
Please,
We all want the same

The Opposite
אם בשיר הראשון בכלל לא שומעים תופים (נראה לי) כאן טום סקינר מציג את עצמו עם סולו תופים קצרצר בפתיחת השיר ומיד נכנסות גיטרות Pאנקיות – ג'וני על החשמלית ותום על הבס. אם דיברתי מקודם על שירים שממש לא נשמעים כמו רדיוהד וגרמו לקהל לצפות לאלבום רוק בועט, זו אחת הדוגמאות הבולטות לזה.

Objects caught in mirrors,
Sometimes can appear too close

You'll Never Work in Television Again
לא מעט כתבו על הקול של תום יורק ועל ההיחלשות שלו בתור זמר. כאן הוא מוכיח שגם בגיל 53 הוא יכול להיות זמר רוק אדיר עם טווח מאד רחב והמון גוונים. יהיה מאד מעניין לראות איך הוא יבצע את השירים האלה על הבמה בסיבוב ההופעות שייפתח כבר בשני הקרוב בדוברובניק.
זה אחד השירים הכי כיפיים שתום יורק (ברדיוהד ובסולו) הוציאו, ואולי גם שיר שאפשר לרוץ איתו סוף סוף.

All those beautiful young hopes and dreams, devoured by those evil eyes, and those piggy limbs

Pana-vision
שיר אפל שאולי קורץ דווקא לחומרים של תום יורק בפסקול הסרט 'סוספיריה'. פסנתר עקום מטפס ותום יורק עולה להכי גבוה שלו ואז מגיע התזמור הנהדר של ג'וני גרינווד בתוספת כלי נשיפה – שלמות רדיוהדית.

I'm without my shoes on, over broken glass,
I am dancing for Pennies

The Smoke
הסינגל השני מהאלבום, 'The Smoke', נשמע כמו דואט בין הבס של תום יורק לתופים של טום סקינר, כשבאמצע יש גיטרות עם החתימה של ג'וני גרינווד. בעיני, זה דווקא אחד השירים הכי חלשים באלבום, אבל יכול להיות שהוא צריך עוד לגדול עליי.

Don't mess with me,
As I die in the flames,
As i set myself on fire

Speech Bubbles
בדומה מאד ל'In Rainbows' בו 'Faust Arp' נותן הפוגה עם שיר שקט אחרי פתיחה מאד חזקה, מגיע 'Speech Bubbles'. שיר שקט שמאד מזכיר דברים שרדיוהד עשו בעבר – מהמחוזות של 'Present Tense', 'Faust Arp'.
ואם עדיין לא התייחסתי למילים של השירים באלבום, זו הזדמנות לציין שהוא עמוס בוואן ליינרים חדים ומלאים בהומור, פרנויה, ובלבול. כמו השורה הזאת:

We run for the hills
We run like fools
Our city’s a-flame
The bells ringing

Thin Thing
על 'Thin Thing' לא בטוח שיש לי מה להגיד מעבר לזה שהוא שיר פשוט מושלם ושעד היום לא ידעתי שחיכיתי לראות בובות שעווה של תום יורק וג'וני גרינווד, אבל עכשיו אני יודע וגם אתם יכולים. צפו בקליפ הביזארי כאן:

First she'll pull your fingers off
And then she'll pull your toes
And then she'll steal the photos from your phone

Open the Floodgates
אל תשעממו אותנו, תגיעו לפזמון. השיר הזה הוא הראשון באלבום (לפחות שידוע לי) שאשכרה היה בעבודה אצל רדיוהד. ומבחינת המילים, הוא מתעסק בחוויה של תום יורק בתור מוזיקאי שמוציא מוזיקה מורכבת ומעניינת, ועדין מגיע לקהלים שמבקשים לשמוע בהופעה את 'Creep' ואת פזמוני הרוק היפים והמושלמים של 'The Bends' גם 20 או 30 שנה אחרי (ממש בקרוב 30 ל'קריפ').

Don’t bore us, Get to the chorus

Free in the Knowledge
מתחיל דווקא כמו שיר מתוך 'The Bends' עם גיטרה אקוסטית מאד בסיסית. באמצע הוא פוגש אלמנטים יותר חדשניים גם מתוך הקריירה של ג'וני (תזמור) וגם משל תום (אורגן). אני לא עפתי עליו למרות שברשתות כבר הכתירו אותו כשיר הכי יפה שרדיוהד הוציאו מאז 'In Rainbows'.

A Hairdryer
שיר שמאד מזכיר לי את 'Little by little' ממלך הענפים. הגרסה של תום יורק לשיר ילדים מלא ביעותים.

Look at all the pretty lights

Waving a White Flag
בינתיים עוד לא היה לי את הקליק עם השיר הזה. הפתיחה שלו מזכירה קצת את הגיטרות ההפוכות בגרסת האולפן של 'Like Spinning Plates' ויש בו שירה מנומנמת למדי של תום יורק.
השיר הראשון באלבום שהייתי מוותר עליו. אבל יכול להיות שעוד כמה האזנות יפתרו את זה.

You're somebody else when you're down
You're somebody's face in the moon
You're somebody else left bеhind

We Don’t Know What Tomorrow Brings
עוד שיר בועט ממחוזות הפאנק, אבל עם טאצ’ רדיוהדי מאד חזק. מאד מושפע מכל כוכבי הרוק שתום יורק תמיד דיבר עליהם – The Cure, The Smiths, REM וכל החבר’ה האלה ששחטו את הדיסקו והצילו את העולם ממכונות תופים של שנות ה-80.

And I'm drowning
In irrelevance

Skirting On the Surface
אומרים שתמיד צריך לשמור את הטוב לסוף (חוץ ממרגי) והשיר הסוגר של האלבום הוא לא רק הטוב ביותר בו (לדעתי) הוא גם אחד השירים הכי מופלאים ונהדרים שתום יורק הוציא אי פעם. 6 דקות שמרגישות כמו שניה וחצי, מתחיל באנחות של תום יורק שבונה עליהן שכבות של סאונד לצד ריף גיטרה שממש היה יכול להשתלב ב'Ok Computer' או ב'In Rainbows' ולקינוח כלי נשיפה שמזכירים לי אפילו קצת כלייזמרים אבל בקטע טוב.

When we realize, we have only to die, then we're out of here
We're just skirting on the surface
We have only to click our fingers and we'll disappear
We're just skirting on the surface

אם בחלק מהשירים מתגנבת לראשי המחשבה "מעניין איך רדיוהד היו מבצעים את זה", בשיר הזה אני יודע שהיא מיותרת. זה היה נשמע בדיוק ככה. נוגע, מעניין, עשיר ופשוט מושלם.

וזה הסיפור של האלבום בעצם, אלבום שבקלות היה יכול לעבור כאלבום העשירי של הלהקה, וככל הנראה, בעקבות הקורונה יוצא כפרויקט צד של ג'וני ותום.
בקלות הוא מתברג בפסגת היצירה הצידית של חברי הלהקה. מעל AMOK המצוין ואלבומי הסולו של תום יורק שתמיד חסרו איזה משהו. זה הדבר השלם, המוכר, האהוב ועם מתופף עילאי.
להאזנה

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0