על כתפי ענקיות /// עומר אסייס על שלוש מוזיקאיות פורצות דרך

סיסטר רוזטה תארפ, טינה ווימות׳ ואלונה טוראל. צילומים: ויקיפדיה

יום האישה התקיים בשבוע שעבר והוא אומר דברים שונים להרבה א.נשים, וכנראה שכבר לא באמת עושה את תפקידו. אבל ברשותכם, אני אנצל אותו כדי להעלות על נס שלוש מוזיקאיות שרק אחרי שהתחלתי להרחיב את אופקיי המוזיקליים הבנתי שלא רק המוזיקה שהן יצרו הייתה פורצת דרך, אלא גם ההשפעה שלהן על מוזיקאיות ומוזיקאים אחרים. חלקן קיבלו קרדיט על פועלן בזמן אמת וחלקן פחות, אבל אצל כולן הזמן רק מוסיף להבנה כמה חד פעמיות הן היו.

מתח גבוה – סיסטר רוזטה תארפ
שאלו כל חובב בלוז מי אחראי לחיבור של הז׳אנר לשקע ולדיסטורשן ויעלו לא מעט שמות ראויים כמו מאדי ווטרס ואלברט קינג. האחות הראשונה של הבלוז בדרך כלל לא תהיה אחת מהם, אבל מי ששילבה גוספל ובלוז עם גיטרה חשמלית וגישה של רוקסטארית אמיתית היא חומר הגלם ממנו נוצקו מוזיקאים גדולים כמו אלביס וג׳וני קאש. קאש אף ציין את תארפ בנאום הכניסה שלו להיכל התהילה של הרוק. בקטעי וידאו ישנים שלה, כשרואים אותה עומדת על הבמה בשמלה, עקבים, שיער מסודר ואיפור ומתחילה במופע רוק-בלוז שנותן בראש, כמעט קשה לתפוס שהיא פעלה בתקופה שבה הבלוז הפך להיות גברי יותר ויותר – מיסודות אקוסטיים אל תעשייה עם יותר כסף. הדבר שהאחות רוזטה עשתה התחיל להיות פופולרי בערך 10-15 שנה מאוחר יותר. כשרואים אותה מבינים שהיא לא גרסה מוקדמת ולא אפויה של הז׳אנר, אלא הדובדבן שבקצפת שפשוט הגיע קצת יותר מוקדם ממה שההיסטוריה יכלה להכיל.

פעם בחיים – טינה ווימות׳ (טוקינג הדס)
בדרך כלל אני לא חובב גדול של הצהרות בומבסטיות, אבל לכבוד הטקסט הזה אני אסתכן באחת כזו: היו דומות לה, אולי אפילו היו טובות ממנה, אבל עד היום גיטרת הבס לא נשמעה כמו שהיא נשמעה בידיים של ווימות׳. קטעי הבס שלה היו פשוטים וקלילים, אבל זה לא מנע מהם להיות גם מתוחכמים במלודיה. היא הקפידה על מינימליזם ודווקא הפשטות הזאת הפכה את קטעי הבס שלה למנוע של רבים מהשירים של אחת הלהקות המצליחות בעולם. מעל הכול, הנונשלנטיות הבלתי נגמרת שלה על הבמה הפכה את כל העבודה המוזיקלית שלה למרשימה פי מיליון. ובמיוחד אם לוקחים בחשבון שהיא ניגנה בערך חצי שנה על הבס לפני שהופיעה פעם ראשונה על במת ה-CBGB כחימום לראמונס. אמנם לא גדלתי על המוזיקה של ווימות׳, אבל השירים שלה חלחלו באלגנטיות ל-DNA המוזיקלי שלי והם כבר בלתי ניתנים להפרדה ממנו.

מלכה ללא כתר – אלונה טוראל
מטבע הדברים, מלחינים ומעבדים נדחקים קצת לשולי אור הזרקורים לעומת האמנים המבצעים. אבל ספק אם יש בהיסטוריה הישראלית מוזיקאית שהיחס בין כמה שהיא עשתה לכמה שהיא מוּכּרת הוא גדול כמו אלונה טוראל. טוראל הפיקה, הלחינה וניגנה על פסנתר וקלידים עם אושיק לוי, חוה אלברשטיין, אריק איינשטיין ועוד כמות כזו של אמנים שקצרה היריעה מלספר עליהם. ׳עיר זרה׳ של שלום חנוך הוא דוגמא טובה לסגנון של טוראל בהפקה ונגינה. היא מכניסה כבדרך אגב את הקלידים העדינים שלה בלי שום פעלולים ועדיין מעצבת את השיר מחדש באמצעותם. הפלייליסט המצורף שערך תומר קריב הוא נקודת פתיחה לעוד פעמים רבות שבהן טוראל עשתה זאת, ותזכורת טובה לכך שאולי להצלחה יש אבות רבים שאת כולם אנחנו מכירים, אבל גם מוזיקאית ענקית אחת שהיא חוט מקשר ומעצב ביניהם.